שאלה
הגמרא במסכת יומא מדברת על שתי אמרות של ריש לקיש.
האחת, אומר ריש לקיש "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כשגגות"
והשניה "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות".
ונחלקו חכמים איך יכול להיות שתי אמרות שונות?
ופוטרים - "לא קשיא כאן מאהבה כאן מיראה".
הרב סולובייצ'יק (הגרי"ד) מבאר במקום: "בעל תשובה היודע לא לשכוח את העבר, לא לתלוש את הדפים של חטא מספר הזכרונות שלו, [אלא דווקא לזכור את החטא ולרתום אותו לתפקיד חדש ולהשתמש בו כדי להגביר בקרבו את עוז הגעגועים דקדושה הפורצים בקרבו - הוא הזוכה לתשובה כזאת המעלה את הרע למדרגה של טוב.] לגביו הקב"ה אינו "עובר" על פשע אלא "נושא" עוון ופשע, הוא כביכול, מרים, מגביה ונושא את העוון ואת הפשע למעלה למעלה". לכן, פעם אחת התשובה היא הופכת את הזדונות לשגגות, ומבטלת את הרע שעשה. אבל, יש לה גם תפקיד נוסף, היא הופכת לו לזכויות. שע"י עשיית התשובה היא מקדמת אותו, והרע בעצם נהפך לו לטוב.
אם אני מקנאה בחברה שלי שהתחתנה ואני עדין לא, או אם החברה שלי הרבה יותר מוצלחת בלימודים, אז לא צריך להתעלם מהקנאה הזו, אלא לחשוב איך לקחת אותה לכיוון טוב. איך להפוך את הקנאה מקנאה שהיא רעה, לקנאת סופרים, קנאה כזו שתדרבן אותי לעשות יותר כדי להצליח יותר בלימודים, או תעודד אותי להמשיך את החיפוש אחר בן זוג כדי שאני אוכל להתחתן גם בע"ה בקרוב.
חברים יקרים,
הושענא רבה היא כבר הסוף של ימי התשובה, שתחילתם באלול וסופם ממש היום. זוהי תקופה כזו שבה כל אחד מתכנס בעצמו וחושב על מה שהיה ומה שהוא היה רוצה שיהיה. אנחנו מזכירים את חטאינו לפני הקב"ה ובאותה נשימה מתפללים ומבקשים שתהיה לנו שנה טובה, וכל אחד עוד ממשיך ומבקש על עצמו.
הלימוד הגדול שאנחנו יכולים לקחת מהדברים שמובאים פה, הוא שהחטאים שלנו לא צריכים לרפות אותנו, אלא לגרום לנו להתחזק. דווקא מתוך אותם חטאים ומתוך אותן נקודות שליליות שלנו, ללכת ולהתעצם.
נאחל, שתהיה שנה טובה וברוכה, שנה שיהפכו לנו הזדונות לא רק לשגגות, אלא לזכויות אמיתיות.
וברוח האירועים הקשים של הימים האחרונים, נרצה לאחל גם שתהיה זו שנה מלאה בבשורות טובות. פרטיות ולאומיות.
שנה טובה,
סיוון, חברים מקשיבים.