שאלה
ברמבם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ד, הכלה ד (תיקון הגוף) כתוב "ונותן עיניו למטה כאילו הוא מביט לארץ". יחד עם זאת, בהלכה ו (תיקון המקום) כתוב "ויחזיר פנוי לכותל", ובהבהרות שם רשום "יפנה את ראשו כדי שלא יעמוד מול דברים העלולים להסיח את דעתו (כגון ציורים שעל הקיר). אם כתוב שהוא מסתכל לרצפה, מדוע גם כתוב שיש דברים שמסיחים את דעתו כמו ציור על הקיר?
10167
תשובה
בס"ד
שלום רב,
מסביר לך את הרמב"ם:
כתבת פרק ד' מדובר בפרק ה'
הלכה ד' = תיקון הגוף - כלומר ההתיצבות הגופנית היא עם העיניים למטה.
הלכה ז = תיקון המקום - הכוונה היא באיזה מקום לעמוד. מקום נמוך כשהפנים (לא העיניים) פונות לכותל (העיניים כאמור, מביטות למטה).
לשאלה שלך אפשר שהמפרש של הרמב"ם חושש שאדם לא יתמיד במבטו מטה, אם ירים מבטו שמא יראה ציורים ויסיחו דעתו.