שאלה
בפרשתנו מצוי הציווי על מעמד 'הקהל'
הַקְהֵל אֶת הָעָם הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת: (דברים, לא', יב')
התורה מפרטת מי הם הבאים, האנשים, הנשים והטף. רש"י מביא את דברי חז"ל לגבי רשימה זו:
האנשים – ללמוד, והנשים – לשמוע, והטף למה באו? לתת שכר למביאיהם!
חז"ל הבינו שמדובר בפסוק על תינוקות שלא יזכרו את הדברים ושאין כל תועלת אישית בהגעתם למעמד, ואף על פי כן הם נמצאים בו.
בהקשר לדברי חז"ל אלה ראיתי סיפור מעניין שקשור לתופעה רחבה בימינו, כל השנה ובעיקר בתפילות הימים הנוראים;
מעשה בקהילה שנוצר בה הרגל להביא תינוקות לבית כנסת. התינוקות, כדרכם של תינוקות, לא הבינו מדוע אותם קולות שמעודדים אותם לעשות בבית מפריעים במקום הקדוש. גם הזחילה שכל כך נפלאה בעיניהם פתאום מאתגרת את עולם המבוגרים... בקיצור וכלשון העם – שישו ושמחו.
ראה זאת חכם אחד ובדרשה לקהילה בשבת 'וילך', לאחר שציטט את דברי רש"י, הקשה קושיא:
מדוע רש"י אומר 'והטף למה באו'? כפי דברי רש"י בסוף, 'לתת שכר למביאיהם', האנשים שהביאו אותם, היה צריך רש"י לומר גם בהתחלה 'והטף למה הובאו'?, השכר למביאים הוא כי הם לא באו לבד אלא להיפך, כי מישהו טרח להביא אותם.
אלא, השיב החכם, לשון רש"י מדויקת. מדובר על טף שבאו לבד, כי הם ראו שמעניין בחוץ. למרות שהם עשו זאת לבד ואין זו אשמת איש, היו אנשים ששמו לב שילדיהם מפריעים במעמד הזה וטרחו להביא אותם חזרה הביתה! הטף למה באו – לבד, בלי עזרה ובלי תועלת? לתת שכר למביאיהם בחזרה הביתה!
כמובן, הסיפור אינו לפי פשט הפסוק וגם לא לפי דברי חז"ל. אבל אמת יש בו!
הרצון האישי צריך להשתתף בצרכים הציבוריים. גם כאשר מדובר על רגשות קודש צריך להפעיל את החשבון הזה ולחשוב האם הפעולה שאני עושה מתאימה לציבור? מה יקרה אם כולם יעשו כך? הרי ברור שאם כל הילדים, לפחות בקהילות צעירות בגילן, ייכנסו לבית הכנסת בתפילת מוסף שבת, החינוך יהיה שבית הכנסת הוא מקום מפגש שמח, אווירת סוף יום במעון, ולא חינוך לרגשות קודש וכבוד תורה.
החשבון הזה נכון לכל אדם בכל פעולה שיש לה הקשר ציבורי. יהי רצון שבימים קדושים אלה נזכה להיות קשורים לקב"ה בכל פעולתינו מתוך