זוגיות מול כיבוד הורים

שלום וברכה

אנסה לעזור במעט יכולתי לפתוח קצת את החסימות:
בשעה שאדם מקים את ביתו הוא לא מגיע לשם לבד. הוא מגיע כאשר הוא נושא את משפחתו, וגם הצד השני נושא את משפחתו, והנושאים מתחילים להיות הרבה יותר מורכבים ומסובכים. לא לחינם אומרת התורה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו...", לאמור: יש בנישואין גם תהליך של עזיבת המחויבויות הקודמות והתחברות למחויבות שבין בני הזוג, בדביקות האחד שני. זו קודמת לכל דבר אחר. אולם, כאמור, יש עוד מערכות שנמצאות מסביב, וגם בהם צריך להתחשב כחלק מהדביקות של האחד בשני.
הנושא שאת מעלה במכתב מתחיל אפוא במקום אחר. הוא לא מתחיל בשאלת המחויבות שלך להורים שלך, אלא בשאלת היחס ביניכם. ואולי אפשר לנצל את השנה החדשה כדי ֿלפתוח את הדברים במקום הזה.
לו יכולתי לדבר עימו הייתי אומר לו בראש ובראשונה שלא ינצל את חז"ל כדי להשליט את עמדתו. ניתן להביא הרבה יותר מקורות מחז"ל על חובתו שלא לצער את אשתו, ועל כן טוב יהיה כי ההתייחסות שלכם האחד לשני תהיה בראש ובראשונה כנה וישרה, ותתמודד עם הרצון השונה של כל אחד מכם. כל זוג ניצב לא אחת במצב של רצונות שונים ומנוגדים, וכל זוג צריך למצוא את הדרך בה הוא מתמודד עימם.
האם אפשר להתמודד עם הנושא לטווח ארוך, ולהציע לבעלך מעין "עיסקה" (וכדאי שגם אמא שלך תדע עליה, ממך): העיסקה תהיה הליכה משותפת לסדנה שתבנה אתכם: זו יכולה להיות סדנת סוגיות, או תקשורת, או קבלת החלטות זוגית, או כל דבר אחר שאתם משקיעים בעצמכם כדי להגיע למקומות וטובים יותר, ובתמורה בראש השנה הזה תעשו כרצונו ? אינני אומר שזה הפיתרון הצודק ביותר או הנכון ביותר, אלא שיש בו אולי פוטנציאל לפתור את הנושאים האלה לטווח ארוך, ותמיד כדאי ללכת בדרך ארוכה שהיא קצרה.
אפשר כמובן ללכת גם בדרך שאת הצעת, ולהציע שתהיה תורנות, והדברים שהוא אמר בשם חז"ל הם כמובן מופרכים לחלוטין, ואפילו להסכים שבפעם הראשונה תעשו כרצונו אך בפעם השניה כרצונך - כל דרך שתוליד שותפות, והסכמה, ופשרה, ולשון רכה, ובעיקר - משהו שיש בו גם אפשרות לפיתרון לטווח ארוך נראית לי הכיוון הכדאי לך ללכת בו.

האם זה מקדם אותך בדבר מה ?

כל טוב ושנה טובה ומתוקה