שאלה
שלום כבוד הרב.
אני מקבלת קצבת נכות מביטוח לאומי ועובדת במשרה חלקית. אני אם חד הורית לילדה בת 5.
סך ההכנסות שלי בערך6500. (עבודה, קצבת נכות וסיוע בשכר דירה)
אני הולכת לטיפול ברכיבה טיפולית בגלל בעיה נפשית.
והבת שלי גם הולכת לטיפול באמנות.
הענין הוא שזה עולה הרבה כסף.
כרגע אני מפרישה למעשר בערך 500.
אבל אמא שלי עוזרת לי לשלם על הטיפול בסוסים וגם עוד דברים.
וזה ניראלי לא פייר שכביכול אמא שלי תורמת. אני הרי לא תורמת מכספי כי אין לי מספיק. כאילו אני תורמת ואז צריכה שיתרמו לי. כי אם לא היתי תורמת אז סביר להניח שלא היתי זקוקה לעזרה של אמי.
אולי אני באמת לא צריכה לתרום מעשר במצב הנוכחי.
מה דעתך בנושא?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אני מצטט לך תשובה של 'מכון משפט לעם' -
התשובה
א. מעשר אינו חיוב גמור מצד הדין אלא שכך ראוי לנהוג בצדקה (יו”ד רמט א´).
ב. כיון שכך, אם ההוצאות גדולות מההכנסות אין צריך להפריש מעשר, אלא שאעפ”כ יש לשקול שלפעמים מוציאים על בגדים ואוכל וכד´ יותר מהנצרך להנהגת חיים נורמלית ע”פ מנהגי הזמן
והמקום, ולכן נראה למעשה שאם יש תחושת דוחק א”צ להפריש, אולם אם יש ריוח במקצת ראוי להפריש.
ג. אף על פי כן, אם בא עני ומבקש יש לתת לו כנדבת היד, ואפילו פרוטה. (יו”ד רמט א´ וד´ ברמ”א).
הרב דרור
קישור למקור התשובה
http://mishpatlaam.co.il/כללי/3089-מעשר-כספים