לעזוב את ההדרכה?!

שלום אסתר יקרה,

מה שלומך?
יישר כח על העשייה בסניף! למרות הקשיים, את עושה ופועלת, זה לא ברור מאליו שאת ממשיכה ועושה, נראה שאת לא רוצה לוותר על ההדרכה מפני שהיא חשובה לך. אבל בכל זאת את שואלת אם לוותר או לא על העניין, ואם לא, אז איך להתמודד?
ננסה ביחד לחשוב על נקודות שעולות מתוך דברייך.
אבל קודם אעיר נקודה עקרונית, כתבת שהתייעצת עם הרבה אנשים אוף אחד לא אמר לך תכל´ס מה לעששות. אז צר לי לאכזב אותך אבל גם אני לא אכתוב לך מה לעשות, נעלה נקודות שתוכלי לחשוב עליהן אך [את ההחלטה הסופית את צריכה להחליט], רק את! רק את יודעת מה יהיה לך טוב ומה נכון לך. לכן אחרים יכולים לייעץ אבל לא להגיד לך תעזבי את ההדרכה או תישארי´. אין מה לעשות, אנחנו צריכים לדעת לקחת אחריות על עצמנו ולהחליט בעצמנו. זה חלק מתהליך ההתבגרות שלנו.

.

אני רוצה להתחיל דווקא מהסוף. [אז מה אנשים יגידו?] השאלה שאוכלת לנו את החיים. כל החיים ובגיל ההתבגרות אנחנו מרגישים את זה יותר, אנחנו הרבה פעמים עושים או לא עושים דברים מפני מה שיגידו או איך שיסתכלו על זה. תחשבי רגע, [למה אכפת לך ממה יגידו?] אם המהלך שתעשי הוא נכון בשבילך אז למה אכפת לך ממה יגידו? נגיד, יגידו- ´אח, היא לא בחורה רצינית´ או ´איך לא אכפת לה מהחניכות שלה´ אז יגידו! זו האמת? את תעזבי או תישארי כי זה מהלך נכון בשבילך, ולפני שאנחנו תורמים החוצה אנחנו צריכים לתרום לעצמנו, לדאוג שאנחנו במקום טוב בחיים, שטוב לי לתרום במקום הזה ובזמן הזה. כי אחרת ירגישו זאת על הנתינה שלי, ירגישו שאני לא מדריכה טובה כי לא טוב לי עם עצמי. לכן, אם תעשי מהלך כזה או אחר [חשוב שתהיי שלמה איתו]. גם בשביל עצם המהלך, וגם בשביל שיהיה לך תשובות לעצמך להתמודד עם ´מה יגידו´, אם זה כל כך מפריע לך.
בכללי, כמו שכתבתי כמה שורות למעלה, אני חושבת שחשוב לפתח מגנון בנפש שלא תלוי ועסוק ב´מה יגידו עלי´. [אני צריכה להאמין שאני עושה את הדבר הנכון והטוב לעולם ובשבילי ולא להתעסק כל הזמן במה אחרים חושבים עליי], זה לא בריא , מפתח חיים לא בריאים, חיים שהם על פי הרצונות שלי ועל פי האמת שאני מאמינה בה. אם נתעסק כל היום בעניין הזה לא נהיה פנויים לבניית האישיות שלנו ופיתוחה.

עכשיו ניגש לעניין עצמו- ההדרכה.
בנוגע להשקעת זמן, אין מה לעשות. כל דבר שאנחנו עושים בחיים לוקח זמן ומן הסתם בא על חשבון דברים אחרים. כדאי לחשוב עם עצמנו [מהו סדר העדיפויות שלנו בחיים?] מה חשוב לי יותר ואותו להקדים ולוותר על דברים אחרים? אין קיצורי דרך, אני אגלה לך שבחיים הגדולים יותר תצטרכי לעשות כ"כ הרבה ויתורים כאלה, אז ברוכה הבאה לעולם הגדולים :) אני מאחלת לך שתדעי לעשות בכובד ראש ובקלות (כן, זה אפשרי יחד) את המשימה הזו בחיים ושלא תהיה עלייך עול.

המד"שית, החברה לצוות.
זו תופעה מוכרת וידועה בין מדריכים. לא תמיד את זוכה במד"שית שאת מסתדרת איתה ושיתוף הפעולה הוא טוב.
אפשר להציע כמה הצעות לשיפור המצב ביניכן: הצעה ראשונה, פשוט תעבדו לבד כל אחת, שבת אחת את מעבירה ומכינה את הפעולה ושבת שנייה היא מכינה ומעבירה, בלי שאחת מתערבת לשנייה. הצעה שנייה, תשבו על הפעולה יחד ותקבעו מראש מה כל אחת עושה\אומרת בפעולה, כך שכל אחת תבוא לידי ביטוי בפעולה. הצעה שלישית, לחלק תפקידים בינכן בהדרכה של השבט, למשל, אחת אחראית על הפעולות בשבת, אחת אחראית על הפעולות ביום חול. הצעה רביעית שיכולה לבוא יחד עם הצעות קודמות, להתייעץ עם הקומונרית שמכירה אותך ואותה ואת השבט ואולי לה יהיה רעיונות מקוריים יותר וטובים יותר מאלה שהבאנו פה, היא אמורה להיות עם ניסיון ובשביל המקרים הללו היא קיימת.

בנים.
גם זו צרה של הרבה מדריכים ומדריכות בצוות מעורב. דבר ראשון שמתקשר לתחילת הדברים בתשובה, למה את צריכה להיות כמו כולם? אם כולם עם הבנים גם את צריכה להיות? נכון שזה מפתה להיות עם כולם, אבל אם זה לא מתאים לי אז אני מתרחקת משם. זה לא אומר לצאת מההדרכה, אלא זה אומר להתרחק מסיטואציות מסוימות שאני לא מרגישה בהן בנוח. יותר מזה, את יכולה להנהיג בצוות אווירה אחרת, זה קשה לשנות אבל חשוב שתדעי [שזה אפשרי]. שלא תגידי ´ככה המצב ומי אני שאשנה?!´ לא, את חלק מהצוות, ואם את ועוד חברה תנהיגו אווירה אחרת אט אט זה יחלחל. אם תרצי רעיונות איך לשנות אווירה את מוזמנת לכתוב לי למייל האישי ולספר לי יותר על האווירה אצלכם, כך שאדע מה להציע אבל אני מניחה שאת יכולה לחשוב בעצמך או בעזרת חברה קרובה או חברה לצוות.


יקרה, אני מקווה שהדברים כאן נתנו לך נקודות למחשבה ולעשייה. חשוב לי להדגיש שהדברים נכתבו כפי שהבנתי את שאלתך, אם טעיתי בהבנה או משהו לא ברור או שסתם את רוצה להגיב על הדברים מוזמנת לכתוב למייל הפרטי שלי שמופיע כאן למטה.


שתהיה שנה טובה וברוכה, שה´ יצליח דרכך בכל החלטותייך.
הרבה שמחה וטוב,
רינת rinathaber@gmail.com.