שאלה
שלום כבוד הרב. אני סטודנטית במכללה דתית לחינוך, בת 22 מאזור המרכז. לא קל לי בתקופה האחרונה וקיוויתי שתוכל לייעץ לי מה לעשות.
אני בדיוק בגיל המתאים לנישואים וכבר מעוניינת להתחתן, אבל מאוד. יש לי בלי סוף חברות נשואות מהלימודים שבלי ספק יש להן אינסוף בחורים פוטנציאליים, אבל משום מה הן לא מציעות לי הצעות. למרבה הפלא, גם החברות הקרובות לא מציעות. גם החברות שלומדות באוניברסיטה, עם בחורים שיכולים להתאים לי, לא מציעות. אני לא מכירה הרבה בחורים מהשכונה כי תמיד נרתעתי מהחיכוכים של הבנים והבנות בבני עקיבא ותמיד שמרתי על עצמי, והתוצאה היא שאין לי מכרים שהקשר איתם יכול להתפתח למשהו. החברות הרווקות שלי כנראה גם לא מחזיקות במאגר של בחורים, בגלל שאחרת הן כבר מזמן היו במערכת יחסים... המצב המתסכל הזה הביא לכך ששנה א' נגמרה, שנה ב' תכף מתחילה ובניגוד לכל התחזיות (כולם היו בטוחים שיסדרו אותי במכללה ושאני אתארס עוד לפני שסמסטר א' ייגמר) אני עדיין רווקה.
המשפחה שלי מודעת לצורך שלי, והן היו משדכים לי אבל באמת שאין להם (ההורים שלי מבוגרים והאחים שלי גדולים ממני ביותר מעשור, ואין להם זיקה לבחורים בשכבת הגיל שלי). אני מאוד רוצה שהחברות הנשואות יציעו לי אבל לא יודעת איך לגרום להן לעשות את זה. לא רוצה לצאת פתטית, לא רוצה להצטייר כרווקה נואשת. רוצה עדיין להאמין שאם הייתה להן הצעה מתאימה הן היו מציעות, ואם הן לא כנראה שאין ולא יעזור להפעיל לחץ. יחד עם הכל יש תחושה שהנשואות פשוט לא רואות את הרווקות ואת הצורך שלהן. הן לא מודעות, ואני לא יודעת איך לגרום להן להתעורר מהתרדמת.
חברה סיפרה לי שיש מכינות וישיבות הסדר שמאפשרות למלא טפסים ואז הן פונות עם הצעות מתאימות, אבל חיפשתי באינטרנט ולא מצאתי גישה לטפסים כאלה, ולשדכנים אני מסרבת לפנות. אני לא יודעת מה עוד לעשות.
כואב לי שהדבר הכי טוב של הציבור שלנו - כל עסקי ההצעות והשידוכים - לא מתגשם דווקא במקרה שלי. אני מסתובבת בחיים עליזה ומלאת שמחת חיים כלפי חוץ, אבל בפנים אני שבורה. אני מרגישה בודדה מאוד, והעובדה שאני מאמינה שיש בי כל כך הרבה אהבה לתת לבחור שיגיע מגדילה עוד יותר את תחושת הכאב. כל יום מתקבלת הודעה על עוד חברה קרובה מהאולפנה או מהמכללה שמתארסת, כל הזמן זורמות הזמנות לחתונות בווטסאפ, ואני מרגישה שרק אני נותרת מאחור, בלי שום דבר בקנה, דורכת במ
תשובה
שלום וברכה
אפתח בתפילה ובברכה, יהי רצון שתמצאי את בן בריתך במהרה, ושביחד תצאו למסע החיים אל הלוא-נודע.
לצערי, אני לא מומחה בתחום, וגם המומחים בתחום יכולים לסייע מעט. בני אדם כה שונים האחד מהשני, וזיווג אחד אינו דומה למשנהו. ובכל זאת, כמה דברים שלמדתי מניסיוני:
זה לא פאתטי לדבר עם חברות שלך בכנות. אל תמתיני. דברי איתן ביושר ובכנות, בדיוק באותה דרך שכתבת כאן. הן עסוקות לעתים; הן לא שמות לב לעתים; עדיף לקחת סיכון של פרשנות כפאתטית, מאשר להחמיץ את האפשרויות הקיימות שם.
הרבה שליחים למקום. אירועים במכללה; האינטרנט במקומות מסוימים; אל תמנעי את עצמך מלהיפתח לאפשרויות שונות ומגוונות.
אכן יש בישיבות הסדר שונות עיסוק בתחום. הישיבה המתחדשת שלנו היא צעירה יחסית, ועל כן זה פחות רלוונטי. את לא חייבת לפנות באופן ישיר, אלא זה יכולה להיות בקשה מחברה שאת יודעת שאחיה הצעיר לומד בישיבת הסדר - לברר. מבחינתו אנונימית. ולקבל את המקור הזה.
פרגון ושמחה בשמחות חברותייך עושה אותך יותר אטקרקטיבית. אנשים אוהבים אנשים שמחים. מפרגנים. פתוחים. "אין אדם נוגע במוכן לחברו כמלוא הנימה". זה יעזור לך. לא יזיק לך. על אף שמאוד קשה לעשות זאת, ואת צודקת שזה לא פשוט - זה כדאי לך.
ולאחר כל אלה - נתפלל ביחד שתשמחי אותנו בקרוב.
כל טוב והרבה הרבה אור.