שאלה
שלום הרב,
אני עליתי לארץ לפני כ9 שנים, כשהייתי כמעט בן 7. עגשיו אני מכיר את הארץ ודובר עברית שוטף והכל.
בכל מקרה, מאז שעליתי לארץ, אני נכנס להרבה התנגשויות תרבותיות, ואני לא מרגיש נוח, ובמקרים רבים זה ממש מדכא, וזה נהיה גרוע במשך הזמן. כל פעם שאני מבקר במקום שגרתי בו פעם, אני מרגיש הקלה, כי האנשים שם, היהודים בעיקר, יותר מזדהים איתי מהבחינה הזו.
חוץ מזה, יש לי רגישות למקום עצמו, ואני לא יכול להשאר כל הזמן בארץ. אני כמעט כל הזמן נזכר במקום הזה, וזה מדכא אותי סביב השנה עד שאנחנו לפעמים מבקרים שם בקיץ.
וכל הזמן אומרים לי שיהודים צריכים לעלות לארץ, ובבית הספר, כשהעניין הזה עולה, מרגישים מן ביקורת כזאת מצד הילדים, ולפעמים מהרמי"ם שתמיד נשארו בארץ מאז ילדותם, ולא נראה לי שהם מבינים. (לא אמרתי להם, כי אני לא רוצה מתיחות של דעות חד צדדיות).
ואני לא יכול סתם ככה להשכיח את זה מהראש בגלל בעיה מנטלית אחרת שיש לי (אוטיזם). וזה לא סתם "אני אוהב את המקום הזה על פני זה", זה באמת מפריע לי, ואני מתפלל והכל, ואני לא יכול לקבל תשובה, סתם נגיד, שתדרוש סובלנות, בגלל שזה פשוט לא עובד ככה במקרה הזה, למרות שאולי זה התשובה היחידה שבאמת אפשר לתת בעניין ההלכתי, וזה לא טוב.
היחידים שיודעים או שאני מסוגל לספר להם על העניין הזה הם גם ההורים שלי, ושאלתי את אמא שלי בעניין הדבר של ה"אסור לצאת מהארץ" והיא אמרה שאם אני נדבק לאידיאולוגיה הזאת נגד הרצון שלי, אני מזיק לעצמי ושמותר לי לעשות מה שאני רוצה.
זה לא שאני לא אוהב את הארץ, אני כן, אני פשוט לא מרגיש בבית.
תשובה
שלום
אני מבין אותך ואת המצוקה בה אתה נמצא.
המעבר לארץ ישראל, ממדינה אחרת, זו חוויה מנטלית ונפשית, גופנית וסוציולוגית. הדבר אינו קל למבוגרים, וקל וחומר לבחור בגילך.
יישוב א"י הוא מצווה בסיסית ביותר בתוה"ק, וכל המצוות שנאמרו בתורה הן על דעת שהאדם יושב בא"י. אמנם גם בחו"ל יש חובה לקיים מצוות, אך התורה לא ניתנה ע"מ לקיימה שם אלא במקום הנורמאלי שלנו שהוא כאן בארץ ד'.
המלצתי לך היא שלא לחיות בקיבעון שאתה פה או שם. תחשוב על עצמך כמי ששייך לעבר ולהווה גם יחד, לא"י ולמקום ילדותך.
עם השנים תוכל לחזק את השייכות לארץ ולהגיע יותר ולהתיישב בה. אולם כל עוד אינך יכול לעבור סופית, עשה זאת בדירוג שאתה מסוגל אליו.
מי שמקנטרים אותך בביה"ס אינם עושים דבר מותר, ועליך שלא להקשיב לדבריהם. העליה מארצות השפע לא"י היא מעשה גבורה הראוי לשבח, גם אם עדיין חוזרים לביקורים.
אתה רוצה להתקרב לד' ולאהוב את הארץ, אך הדבר אינו קורה בין רגע, אלא בשלבים שיתאימו לקצב שלך מתוך מגמה של חיזוק הקשר לכאן כפי היכולת.
בהצלחה