שאלה
תשובה
אנחנו בפתיחת חודש אלול, ויש הרגשה שבאלול צריך לעשות משהו מיוחד מרוב שהחודש הזה מיוחד. הספרדים למעשה ב"ברכת השנים" מבקשים כל השנה על חודש אלול- ["תהא אחריתה חיים ושובע ושלום] מתפללים על אחרית (סוף) השנה. ומיד אחר כך – "["תקע בשופר גדול לחרותנו"] אחרית השנה היא סימן לברכת השנה כולה. באלול, שהוא סוף השנה, אנחנו יכולים לשדרג למפרע את כל השנה שעברת וכך לברוא לעצמנו תשע"ה נפלאה בהרבה.
אז איך עושים את זה? איך משנים את כל השנה שהייתה בחודש אלול?
אומרים בעלי המוסר, לקבל קבלה קטנה על עצמנו. קבלה (החלטה של עשייה) קטנה-קטנה. קחו על עצמכם עשייה קטנה, משהו שתעשו במשך ארבעים יום מראש חודש אלול עד יום כיפור. משהו קטן שלא עשיתם עד היום. ולא להגזים בבקשה. משהו כל כך קטן, שתוכלו לעמוד בו: למשל, להוסיף ברכה מסוימת שאני פחות מקפיד בה – ברכת "אשר יצר" היא מעולה לקבלה קטנה, פעם ביום אחרי השירותים. או תפילה אחת נוספת לבנות שבנינו או משהו בעבודת המידות שמתאים לנו. רק לא להגזים על עצמנו.
אבל אז, היצר הרע שלנו קופץ ואומר: "יאללה, מה זה מועיל? עשיתי כל השנה עווֹנות ופתאום הקבלה המלאכותית הזאת, ה"שוטר" הזה שעומד לי מעל הראש – זה מה שישנה את גזר הדין שלי?"
כן! בחודש אלול, הקב"ה מקבל מאיתנו שוחד בגלוי ובשמחה. ה"חפץ חיים" בספרו "אהבת חסד" כותב:
[כי הקב"ה לוקח שוחד: תשובה ומעשים טובים
וצדקה וחסד שאדם עושה באלו הימים,
הם גורמים שתתקבל תפילתו למעלה,
אף שאינה בגדר המשפט.]
באלול הקב"ה מקבל מאיתנו שוחד, תשובה ומעשים טובים. זה זמן שבו ה' רק מחפש מי מושיט לעברו מעט רצון. אסור לזלזל בקבלה הקטנה הזו. היא שוחד, נכון, אבל החידוש שאנחנו מראים בחודש הזה מושׂג על ידי שיחוּד. נותנים לקב"ה מס מסוים, התאמצות מסוימת, וזה כל כך קטן, אבל גם כל כך גדול. זו קבלה קטנה שמשדרגת הכל. [פתחו לי פתח כחודו של מחט – ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אוּלם].
אז מה נקבל על עצמנו?
כבר נתנו כמה דוגמאות למעלה. אבל נרחיב קצת. אלול מציג בפנינו שני סוגים שונים של קבלה ושניהם מגולמים במילים של הפסוק "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר"
"חֹדֶש" = חדשוּ מעשיכם.
"שׁוֹפָר" = שפרו מעשיכם.
בסוג הראשון של הקבלה- חודש, אנחנו יכולים לקבל על עצמנו משהו חדש. בסוג השני- שופר, אנחנו יכולים לקבל על עצמנו השתפרות במשהו.
חידוש זה לדוגמא: "עד היום לא התפללתי מנחה ואני מקבלת על עצמי מראש חודש אלול להתפלל מנחה" או "עד היום לא קמתי בזמן לתפילה ואני מקבל על עצמי מראש חודש אלול להגיע בזמן לתפילה".
שיפור זה לדוגמא: "מה שעשיתי עד היום, מהיום אני עושה אותו יותר טוב. יותר באהבה".
מה גדול יותר, חידוש או שיפור? ודאי שיפור. אם אתם משפרים מעשיכם, ה' אומר: ["הרי אני עושה לכם כשופר הזה שמכניס בזה ומוציא בזה"] (ילק"ש, "אמור" רמז תרמ"ה).כי מה עושה השופר? מכניסים אוויר בצד אחד, ויוצא אויר מן הצד האחר. וה' אומר, כגודל השאיפה (שאפת אוויר והכנסת אל תוך השופר), כך תצא הנשיפה מן הצד השני. אם אתה עושה כל דבר בשאיפה לשיפור, שואף אוויר אל תוך ריאותיך, בדברים שגם כך עשית עד היום – גם אני עושה את התנועה הזאת כלפייך.
דוגמאות לעשייה בשיפור: לעזור להורים יותר עם חיוך ובשמחה, כשאני מפרגן למישהו לפרגן מכל הלב- את הדברים שאני באמת רואה אותם, לעשות מעשים יותר בדיוק ובתשומת לב, זה יכול להיות בתפילה, בלימוד ובכל מצווה אחרת.
מה שעוד מיוחד בימים אלה, שהם ["ימי רצון"] למה הכוונה? בשבעה עשר בתמוז משה רבנו רואה את עם ישראל רוקד סביב עגל הזהב ושר "אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (שמות ל"ב, ד'). משה שובר את הלוחות ועולה לארבעים יום לשמים, כדי להעתיר בתפילה על עם ישראל שה' יסלח על החטא הנורא הזה. ובראש חודש אלול ה' אומר: סלחתי, משה. סלחתי. אבל האהבה שהיתה לי אליכם כבר לעולם לא תחזור להיות כשהיתה. ["וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ …כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ"]. (שמות ל"ג, ב'-ג') מלאך יכניס אתכם לארץ ישראל כי אני, עִם העַם הזה, לא נכנס. עזוב אותי.
שוב עולה משה לשמים וארבעים יום וארבעים לילה מתחנן רק על דבר אחד: "די, ה'. תרצה אותנו כמו שרצית כשהתחתנת איתנו בהר סיני. אל תהיה איתנו מתוך סליחה מְתַפקדת כזאת, בלי רגש. רק לא קור כזה. אני רוצה שתרצה! שתהיה איתנו (כביכול) מתוך רצון ואהבה!" כך מתפלל משה בין ראש חודש אלול לבין יום כיפור, ארבעים יום וארבעים לילה עד שביום הכיפורים אומר ה': משה, יאללה, בסדר. "סלחתי – כדבריך" אני שוב רוצה בכם, כשם שרציתי בכם אז.
זו משמעות המונח "ימי רצון". כעת יש לנו ארבעים ימים, מראש חודש אלול ועד יום הכיפורים, בהם אנחנו יכולים להפוך ללהיות רוצים במה שיש לנו. ה' בוחן אותנו אם אנחנו האמת רוצים את מה שיש לנו, אם אנחנו רוצים בקרבתו, את תורתו ואת הנהגתו.
על כן, נתחיל לאהוב, לעשות ולעבוד. לעשות יותר, יותר ממה שאנחנו רגילים, בדרך אחרת מזו שאנחנו תמיד עושים, להתייחס לסובבים אותנו בדרך אחרת ממה שתמיד.[אֲנִי לְדוֹדִי] וְאז – [דוֹדִי לִי].
הלוואי שנרצה עוד ועוד בימי הרצון האלה, נתקרב יותר ויהיו תפילתנו ועבודתנו לרצון לפני ה'.
חודש טוב!
רינת, חברים מקשיבים.
לקוח ומעובד משיחתה של הרבנית ימימה מזרחי.