שאלה
אני בת 19 ואני כרגע בשירות לאומי. רציתי לקבל עצה בנוגע לקושי שיש לי...
באגף בו אני נמצאת בשירות שלי יש אוכולוסיה מעורבת של קצינים, חיילים ואזרחים. רובם חילונים( אפילו לא ידעו מה זה בת שירות לאומי).
כשהגעתי לאגף הזה אז הרגשתי שהם מסתכלים עליי מוזר, וזה נראה כאילו הם לא יודעים איך להתנהג איתי ואני לא יודעת אם זה כי אני דתיה או כי אני משדרת להם משהו שגורם לזה..
אני מרגישה מאוד בודדה באגף שלי, אין לי חברים למרות שזה אנשים בגילי.. ומאגפים אחרים יש לי דוןקא חברים, ודווקא הם רוצים להיות בקירבתי וכל הזמן מדברים איתי. בגלל זה אני לא יודעת למה באגף שלי זה לא קורה..
אני כן ביישנית אני לא מתחילה שיחה עם אף אחד כי אני מתפדחת וגם אני לא יודעת אם יש לנו נושאי שיחה משותפים בגלל השוני בדת..
והקטע שהם אנשים מאוווד נחמדים ומתחשבים ומכבדים !
משהו מאוד מקשה עליי להיפתח אליהם וגם להם להיפתח אליי ואני ממש מרגישה בודדה שם ולא כיף לי, מרגישה כאילו מרכלים עליי מאחורי הגב או משהו כזה..
בא לי שבשירות שלי אני אתרום אבל אני גם אהנה..
וזה קורה לי המון בחיים שבגלל הביישנות שלי, החוסר ביטחון שלי ואולי הביקורת העצמית הגבוה שלי אני לבד.
אני לא משתפת אף אחד במה שעובר עליי כי בטח יחשבו שאני ילדותית או משהו בסגנון.. וקשה ליי..
אולי יש לך רעיון מה אני יכולה לעשות כדי לעזור לעצמי?
תודההה !!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
התופעה של ביישנות ידועה ומוכרת - גם המחיר והצער שנלוים לכך.
השורש של הביישנות הוא חוסר בטחון - את וודאי מודעת לכך.
לדעתי פתרון טוב וחזק אפשר לקבל בטיפול רגשי: מציע לך לפנות לפסיכולוגית או עובדת סוציאלית. יש כאלה במסגרות השרות הלאומי, את יכולה להיעזר בהם מיד. או ללכת לטיפול פרטי.
אני מכיר צעירה שהלכה לטיפול והוא אפשר לה שינוי דרמטי.
בהצלחה!