שאלה
שלום, רציתי להתייעץ אתכם על משהו שקרה לי לפני מספר ימים.
לפני יומיים היינו אמורים לנסוע כל המשפחה לירושלים, אני ואחותי היינו מאוד עייפות כי יום לפני זה חזרנו מאוחר הביתה. אמא שלי רצתה שאני ואחותי נטייל בירושלים בזמן שהיא תלך עם שאר האחים לאיזה שהיא תערוכה. בבוקר הכל היה בסדר, אבל אז אחותי פתאום חשבה ואמרה לאמא שלי ולי שאין קטע שנסתובב הרבה זמן כשהם יהיו בתערוכה. לכן אחותי החליטה לא ללכת אבל אני רציתי להקשיב לאמא שלי וכן לצאת. כשבאנו לצאת אמרתי לאמא שלי שלא ניראה לי שאחותי גם באה.
מכאן כבר הכל התחיל להסתבך- אחותי האשימה אותי שאני מגעילה ובגללה אמא שלי והיא כל הזמן רבות, וגם אמא שלי התחילה להתעצבן עלינו ואמרה לנו שאנחנו כפויות טובה ושאם אנחנו לא רוצות לבוא אז לא צריך.. בגלל המצב הזה אחותי הכריחה אותי שכן נלך ולכן הלכנו לירושלים ושם דיברנו והשלמנו, זה היה טוב.
כשחזרנו קלטתי שאמא שלי לא עונה לי והיא אמרה לי שהיא לא רוצה לדבר איתנו. ניסיתי בערב לדבר איתה ולבקש סליחה אבל היא לא רצתה לשמוע ואמרה שהיא תחליט מתי לדבר איתנו ושסליחה לא תעזור.. זה ממש היה סיוט היא התנהגה אליי ממש מגעיל והתעלמה ממני וכמה שניסיתי לדבר איתה זה לא עזר.
אני מרגישה שזה לא מגיע לי כי השנה נתתי את הנשמה שלי למשפחה- עברנו שנה ממש קשה (מסיבות טובות), עברנו דירה, ואני חושבת שזה לא מגיע לי אחרי כל המאמץ שעשיתי. יש לנו טיול נוער עוד מעט והיה לי ממש חשוב להירשם אליו כי זה כיף ונחמד להכיר עוד אנשים, אך היום זה היה היום האחרון ולא נרשמתי בגלל שאמא שלי לא מוכנה לדבר איתי. ניסיתי לדבר לבקש סליחה, אבל זה לא עזר. עוד משהו שממש מעצבן אותי זה שאבא שלי לא אמר לאמא של כלום בנושא הזה.
אשמח אם תענו לי תשובה מיידית כי אני שונאת את המצב הזה. בחיים לא שמעתי על זה שאמא עושה חרם על הבת שלה..
תשובה
לשואלת היקרה שלום!
עבר זמן רב לצערנו עד שכתבנו את התשובה, ואני בטוחה שחלק מהדברים שהזכרת כבר לא רלוונטים, אנחנו נפגשים עם מצבים משפחתיים יום-יום, ולכן אני מקווה כי תוכלי לקחת חלק מן התשובה גם למקרים שאת עוד עלולה להתקל בהם בהמשך.
זה נשמע ממה שאמרת שעברת חוויה לא נעימה עם המשפחה שלך באותו יום (בעיקר אמא, אך גם אחותך ואבא שלך), והיית מאוד נסערת על זה. את מרגישה שאת לא אשמה במה שקרה, ואף על פי כן- את פונה ומבקשת עצה! רוצה לעשות משהו למרות שאת מרגישה שנהגת בסדר. זה כוח שיש בך להסתכל מה כן אפשר לעשות ולא "להתקע" במה שלא טוב, וזו תכונה נהדרת שיכולה לעזור לך בהרבה דברים!
בכל מקרה, באותו יום רצית לעשות מה שאמא שלך ביקשה ממכן אך בגלל שאחותך לא רצתה יכול להיות שיצא שאמא שלך כעסה גם עלייך. את מצידך מאוד רצית להראות לאמא שלך את נקודת המבט שלך ולבקש ממנה סליחה, אך אמך כעסה ולא רצתה לשמוע באותו רגע מה יש לך להגיד. אני משערת שזו יכולה להיות חוויה קצת מתסכלת שמישהו רוצה להתנצל אבל לא מוכנים לשמוע מה יש לו לומר.
בנוסף נראה שבדומה לאמא שלך גם את מרגישה שהמשפחה שלך נהגה בך בכפיות טובה- למרות שכל כך השקעת בזמן האחרון- במעבר דירה ובכלל בכל השנה האחרונה (לא פירטת בשאלה, אך זה נשמע ממה שאת מתארת שהקרבת הרבה מעצמך למען המשפחה בתקופת הזמן הזו) את מרגישה שהם לא כל כך רואים את מה שעשית, ואפילו קרה עכשיו שאמא שלך ואחותך כעסו עליך על משהו שאת בכלל לא יודעת מהו. גם מאבא שלך היו לך ציפיות שיעשה משהו ושיבין מה עבר עלייך.
המקרה הזה כבר היה ועבר, בואי נחשוב יחד מה אפשר לעשות בפעמים הבאות (מקווה שלא תצטרכי)...
[לדבר עם אמא בזמנים רגועים יותר]
כאשר יש מתח ביננו לבין אנשים, ואנו כועסים- לפעמים קשה לנו להקשיב מה יש לצד השני להגיד, איננו פנויים להקשיב ולהתרכז בדבריו. זה לא שאנחנו לא שומעים, אלא שפשוט איננו פנויים לכך והמילים "נכנסות מאוזן אחת ויוצאות מהאוזן השניה". גם אם אלו דברים חשובים מאוד.
יתכן שדבר דומה קרה כאשר באת וביקשת מאמך סליחה ורצית לדבר איתה, אך היא אינה שמעה אותך ואף כעסה עליך עוד יותר. יתכן ובכלל בפעם הראשונה שפנית אליה ואמרת לה שאחותך לא רוצה ללכת, היא התחילה לכעוס ולא שמה לב שבעצם את לא קשורה לעסק..
בכל מקרה, אני בטוחה שיש לך דברים חשובים מאוד להגיד לאמך. אם זה לבקש סליחה, אם זה להסביר לה מה קרה, והכי חשוב- לדבר איתה על כך שאת מרגישה שהשקעת הרבה במשפחה לאחרונה ולא הבנת למה היא כועסת עלייך. אבל על כל הדברים האלו אפשר לדבר כאשר הצדדים פנויים לדבר.
מתי זה טוב? אחרי מריבה זה חשוב מאוד, אבל אולי כדאי לחכות שהרוח תרד מהמפרשים.. אפשר לנסות אחרי כמה שעות ולשאול את אמא אם היא עדיין כועסת. אפשר לחכות יום למחרת.. הכי חשוב שזה יהיה זמן רגוע (לא בדיוק שיוצאים מהבית או באמצע ארוחת ערב משפחתית).
אני בטוחה שאמך תעריך מאוד את הרצון שלך לדבר על מה שהיה ואולי לשתף אותך גם במה שהכעיס אותה באותה סיטואציה.
[גם לאמא שלך יש נקודת מבט- מהי?]
בכל מקרה כזה יש שני צדדים- וכמו שחשוב לך שאמא שלך תשמע אותך, חשוב גם כי את תשמעי אותה ותביני איך היא ראתה את הדברים. יכול להיות שגם את באותו זמן לא היית מספיק קשובה להבין: על מה היא כועסת..?
כמו שהזכרתי מקודם, זמן רגוע של דיבור יכול להועיל גם במקרה הזה. תוכלו להסתכל על מה שקרה מעיניים קצת אחרות, לנסות להבין אחת את השניה. על מנת למנוע מריבות כאלו בעתיד חשוב שתביני מדוע היא כעסה עליך.
כאן חשוב להוסיף- במקרים רבים בחיינו אנשים מתנהגים בצורה הגיונית: לכל פעולה שעושים להם יש תגובה שמתאימה לה, למשל- אם עשית לי משהו רע התגובה שלי תהיה כעס, אם תעשה לי טובה גדולה התגובה שלי תהיה אהבה אליך. אך יש הרבה מאוד מקרים (ואולי אפילו יותר מקרים..) שבהם המשוואה לא כל כך פשוטה- לפעמים התגובה שאנחנו מקבלים על התנהגות מסויימת- לא מכוונת דווקא אלינו. התגובה אמנם באה בעקבות אמירה/התנהגות שלנו אך למעשה היא קשורה לכל מני חוויות ורגשות של האדם שמולינו, חוויות שהאדם צבר וצבר וצבר ואנחנו רק היינו "הקש ששבר את גב הגמל" ולכן עלינו הוא הוציא את כל מחסן הרגשות הזה. כלומר- התגובה של האדם שמולנו לא היתה מווכנת דווקא אלינו אלא היא תגובה שמכוונת בעיקר לעוד הרבה דברים שקדמו למה שאנחנו עשינו.
ולכן, לפעמים נראה שאנשים פשוט כועסים, או עצובים, או מתוסכלים, וככל שנהיה מרכזיים בחייהם – יכול להיות שנחשף לרגשות אלו יותר מקרוב. לא הכל צודק: לפעמים אנחנו "חוטפים" כי מישהו היה עצבני ואנחנו במקרה היינו בסביבה ועצבנו אותו עוד קצת... תמיד יש "עוד משהו" שלא קשור אלינו בכלל. אז את יכולה להיות רגועה קצת יותר, ולהוריד מעצמך קצת אחריות, סביר שיש דברים שלא קשורים אליך ש"התפרצו" באותה נקודת זמן שבה אמא שלך כעסה עלייך..
בהקשר מעט אחר, הזכרת בשאלה גם את אבא שלך שציפית שיעשה משהו והוא לא עשה. גם איתו- אפשר לנסות לדבר. לא הזכרת בשאלה אם הוא היה נוכח במה שקרה או שלא. יש לך ציפיה גדולה ממנו שיבין אותך – אך האם הוא יודע מה באמת קרה ואיך את חווית את היום הזה?
[המשיכי להשקיע במשפחה- זה חשוב ומקסים!]
אני מבינה ממה שאת אומרת שאת מרגישה שזה לא עזר לך מה שהשקעת במשפחה שלך כל התקופה האחרונה היות ונפגעת מאוד מאמא שלך. אני מבינה את ההרגשה שלך, באמת זו לא היתה חוויה פשוטה וציפית שהמשפחה תעריך יותר את המאמצים שלך.
גם אם לפעמים קשה לנו לראות איך השקענו ויצא מזה משהו- זה לא אומר שלא היתה חשיבות להשקעה שלנו. אפשר לדמות את זה לזרע שטומנים באדמה ומשקים אותו יום יום. לפעמים לוקח זמן עד שהוא מתחיל לצמוח ורואים אותו מבצבץ מעל הקרקע. אני חושבת שכשאדם מתאמץ לעשות משהו, אנשים מסביבו מבחינים בכך, גם אם לא אומרים לו את זה בצורה ישירה. בעזרת ה´ אני מקווה שתרגישי שהמשפחה שלך רואה את ההשקעה שלך ותעריך את אותה ההשקעה. גם אם לפעמים זה לוקח זמן- ההשקעה משתלמת, גם את וגם משפחתך תרוויחו מכך!
אם יש לך שאלות נוספות, או שמשהו לא היה לך ברור- בהקשר זה או בדברים אחרים- את תמיד מוזמנת לפנות אלינו לאתר או אלי במייל.
בהצלחה בהמשך ושנה טובה,
אודליה.
Odelia1232@gmail.cpm