אני יודעת שזה לא טוב ונכון, אבל אני עדיין רוצה חבר...

שלום נשמה!
קודם כל סליחה גדולה על האיחור בתשובה!
מקווה שהתשובה (גם אם השאלה לא) תהיה רלוונטית ואם לא לך, אז לכל אחת אחרת שתקרא את התשובה.

את כותבת שיש לך בעיה.
ואני חושבת שאת צודקת.
יש לך בעיה שאת חושבת שהרצון שלך לחבר זו בעיה.
כי הרצון שלך לחבר הוא הדבר הכי טוב והכי נכון, ובעצם - מראה שאת גדלה ומתפתחת בצורה טבעית ובריאה.
את רוצה חבר כי זה משהו שהקב"ה טבע בך בתור בת.
השבוע קראנו את פרשת "בראשית" ואת יצירת אדם וחוה.
ועל כך בדיוק מדברת הפרשה, על החיבור בין האיש לאישה.
הקב"ה טבע בכל בת בצורה טבעית את הרצון לחיבור, את הרצון לקרבה, את הרצון להיות שייכת למישהו, וכמו שכתבת, מישהו שיאהב אותך ויבין אותך.
אז מה עושים? כמו שכבר כתבנו הרצון הוא לא בעיה.
השאלה היא מה עושים עם הרצון הזה.
את חושבת שזאת בעיה כי למדת שחבר בגיל צעיר זה דבר לא טוב.
ואני רוצה קצת שניגע בזה.
גיל ההתבגרות הוא חלק מתהליך בניית האישיות שלנו כאנשים בוגרים.
עכשיו את מגלה בעצם מי את באמת. מה את, מה השאיפות שלך, מה את אוהבת ומה לא, מה את רוצה לעשות שתהיי גדולה, איך את רוצה לחיות את חייך, באילו דברים את טובה, מה סגנון החיים שאת רוצה לחיות לפיו (נראה לי שהבנת את הפואנטה).
בגלל שהגיל הזה הוא כ"כ משמעותי, את מן הסתם רוצה לבנות את עצמך כמו שאת באמת.
להגדיר את עצמך לפי המדדים שלך, ולא לפי איך שאת ביחס לחבר שלך.
זוגיות זה דבר נפלא, אבל זה משהו שחווים אותו בשניים.
אי אפשר להיות בזוגיות ולהיות לבד.
זאת אומרת, אם יש לך חבר בגיל ההתבגרות, כל ההגדרה העצמית שלך היא ביחס או סביב הזוגיות שלכם.
והבחירה בידייך האם את רוצה לבנות את עצמך ביחס או סביב מישהו שלא בטוח שאתם תתחתנו בעתיד, כי מה לעשות, אתם בגיל ההתבגרות ואולי יגיע יום ותבינו שזה לא זה (וכן, יש גם זוגות שהיו חברים בגיל צעיר והתחתנו, אבל עדיין אנחנו מדברים על הרוב).

חבר זה דבר נפלא. שיש מישהו שאוהב ומבין זה דבר נפלא.
אבל כמו כל דבר בחיים - השאלה היא [מתי?]
מתי את בוחרת?
בהצלחה רבה!
ואם יש עוד שאלות, אפשר לפנות אלי בשמחה במייל
בת-חן
batchenoh@gmail.com