רוצה את ההרגשה שלמישהו אכפת ממני - על קשר בגיל צעיר

שואלת יקרה,



יש לך מודעות עצמית גבוהה, גילוי לב וערנות.

בואי נדבר על מה שחשוב באמת. לפני שאת חושבת על איך שאחרים רואים אותך, בואי נדבר על איך את רואה את עצמך. זה הכי טבעי שנחשוב מה אחרים חושבים עלינו, ככה רוב העולם נראה. אבל השאלה מי חי באמת? מכירה את הפרסומת לרכב: "זה שאתה נושם לא אומר שאתה חי" ?

החיים שלנו הם אוסף של אירועים, פיסות מציאות שנכנסות לנו לתוך הלב, שמעצבות לנו את התודעה, ואנחנו בוחרים איך להתייחס אליהן. אם לאהוב או לדחות, אם להתחבר או להתרחק, לבחור לראות את הטוב או לסמן את הרע ולתת לו מקום. מי שנמצא איתנו 24/7 זה אנחנו. המחשבות הם הפירוש שלנו למציאות. אם אנחנו בוחרים לשים לעצמנו דיבורים שעושים לנו טוב, דיבורים של אהבה, לאט לאט הטוב הזה מחלחל לתוכינו.

אם אנחנו לא אוהבים את עצמנו אנחנו גם לא יכולים לתת אהבה אמתית שנבנית לאורך זמן, אנחנו גם לא יכולים לקבל אהבה. כי אהבה היא קודם כל קבלה עצמית. להסתכל לעצמנו בעיניים איך שאנחנו, כמו שאנחנו, עם הנפילות והפצעים והג´יפה. וכן, לאהוב את זה. אפשר להחליט שאנחנו בתהליך של בנייה, של תיקון דברים שאנחנו לא אוהבים בתוכינו. שהיינו רוצים להיות יותר מחייכים, יותר תקשורתיים, יותר שמחים, עם יותר חברים. וזה בסדר. אבל את הבסיס, את היסוד, את מי שאנחנו, את מרכיבי האישיות המופלאה שלנו, איך שהיא עכשיו. בדיוק עכשיו, אנחנו אוהבים, ותומכים ומקבלים ורוצים לעשות לה טוב.


והאהבה הזו צריכה להיות בלתי מותנית. הקבלה העצמית הזו מאפשרת לנו להכיר את מי שאנחנו לעומק, להתחבר לכוחות הנפש ולבחור לעשות עם עצמנו עבודה.
אם את אוהבת את עצמך, באמת כמו שאת. ואומרת לעצמך: יכול להיות שיש דברים בתוכי שלא בא לי שיהיו ככה, שאני רוצה להעיף אותם. יכול להיות שהרבה ממה שמרכיב אותי בתור אישיות אני לא באמת מזדהה איתו, אבל זה זמני כי אני הולכת לעשות עם עצמי עבודה. אבל דבר ראשון אני אוהבת, מקבלת לגמרי ורק אחר כך בוחרת במה אני רוצה להתקדם ואיך אני עושה את זה.
אם יש לך את האהבה הזאת, תצליחי אחר כך לעשות איזה עיצוב פְּנים שאת רוצה, גם אם הוא יקח לך זמן, כי את תהיי שם בשביל עצמך.

כל מי שמצפה לאישורים מבחוץ בלי לקבל את עצמו לגמרי ובטוב, מוצא את עצמו בסוף עייף, מרוקן וחסר כיוון. תני את לעצמך אהבה, חיזוקים ואישורים. תני לעצמך חיבוקים, מילים טובות וחיוכים. תני לעצמך שמחה שהיא שלך, תני לעצמך חברה אמתית, תני לעצמך אותך.


אני יודעת שזאת עבודה גדולה מאוד. אבל זו הקומה הכי חשובה בנפש, שיוצרת את ההבדל הגדול בין אנשים בריאים, שמקשיבים לעצמם, שמכבדים את נוכחותם והוויתם, שאוהבים את מי שהם, לבין אנשים עם נפש כפופה, מתנצלת, שחיה על אישורים מבחוץ.
זה דבר ראשון. אחרי שהבנו והחלטנו לקחת את החלק הזה בתור בסיס לחיים, אפשר לעבור לדבר הבא.


אני הולכת לכתוב לך מה שאני חושבת. מוזמנת לחשוב איתי ביחד.


מסכימה איתי שזה הזמן שלך לבנות אישיות שאת מחוברת אליה?

בשביל זה את צריכה זמן, פְּנִיוּת בתוכך וכמה שפחות דברים שיסיחו את דעתך. קשר עם בן נורא מרגש ומבלבל ומטלטל, ובגיל שלך התמקדות בקשר כזה גורמת להרבה הפסדים שאחר כך אי אפשר להשלים אותם, אי אפשר למלא את החלל הזה. אף אחד לא יחזיר לך את הזמן הזה שאבד. זמן שלא הספיק לעשות את העבודה בנפש שדברנו עליה בהתחלה. את לא רוצה למצוא את עצמך בקשר חברי ככל שיהיה, אפילו ברמה מינימלית בלי לדעת בכלל איזו אישיות את רוצה להיות, ומה חשוב לך שיהיה בתוכך, ואיזה סוג של איש מתאים לך. לא כדאי לך לתת את הלב שלך, אפילו קצת לבנים בשלב הזה. כי זה לא גיל של חתונה ומחוייבות. הקשר בין בנים לבנות בגיל 16, הוא חולף, עובר ואין לו משמעות, כי אנשים לא בנויים. במיוחד הבנים, לא ממש יודעים מה הם רוצים מעצמם. אחר כך אנשים משתנים ומחפשים לעצמם קשר אחר. והצד השני נותר מאחור עם לב שבור ועיניים כלות ומצטער על הרגע שהוא נכנס לקשר הזה, כי הוא נשאר עם צלקות ושריטות לאורך זמן, שלרוב קשה לרפא.


יקרה, אפילו שזו המסגרת של הסניף, ואופן ההדרכה , בעיני, זה לא הזמן לבנים. את הולכת לבנות נפש בריאה שאת אוהבת ולא מחפשת להתחנן למישהו שיסתכל לכיוון שלך. את הולכת להיות עצמך. ולא צריכה בנים עכשיו בעולם שלך, אפילו שזה נורא מרגש ודווקא בגלל זה.
הריחוק הזה מקרב אותך לאיש שלך בבוא הזמן. מאפשר לך לתת לו את עצמך אוהבת את מי שאת, שמחה בטוב שלך ומוכנה לחיבור ביניכם שהולך להיות לעולם.



מעריכה המון,
ב"הצלחה ענקית, רק טוב ושמחה,
נועה, חברים מקשיבים