שאלה
שלום כבוד הרב.
הרב עוברים עליי מידי פעם ייסורי תאווה קשים.
ברוך ה׳ אני פרוש מן הזנות והוצאת ז״ל, במזיד ״לתאבון״, כבר כמה שנים.
אך יש בי חלק מסוים של תאווה מזה שאני לא מצליח לעמוד נגדו.
אני מרגיש מעין דחף חזק להוציא ז״ל אך לא מתוך זנות.
דחף מוזר.
ניסיתי להתהלך כדי להעביר את הדחף הזה, להתפנות, ולשחק במשחק חשיבה, ללמוד. אבל לצערי זה עדיין תוקף אותי.
לצערי היום נשברתי.
אני לא עושה את זה בכוונה, אלא מתוך שקשה לי לשאת את התאווה הזו בתוכי. אני גם לא מרגיש סיפוק כשאני עושה את זה. אלא אני רוצה להוציא את המחשבות והרגשות אך האלה מתוכי.
הרב קשה לי לתאר בדיוק מה אני מרגיש כשהניסיון הזה תוקף אותי.
המחשבות והדחף לא מפסיקים לפגוע בי עד שזה כבר נשבר, ואתה רוצה רק להעלים אותם ממך.
שאלתי ובקשתי היא לדעת איך אני יכול לטהר את מחשבותיי כדי לא להיכשל בזה שוב.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
הגיל שלך הוא גיל שהגוף מלא תאווה.
הסביבה מעוררת הרבה מאוד את היצר. קשה להתגבר!
תעשה את המאמצים שלך ותשמח בכל יום שאתה מנצח את היצר.
אל תתן לכישלון אחד לגרום לך להרגיש אבוד.
זו מלחמה ארוכה וקשה. גם אם בקרב אחד אתה נכשל, אל תתיאש מפני שהיאוש מחליש אותך מאוד וגורם לך להכשל עוד יותר.
תתמלא גבורה ועוז להמשיך במלחמה ולנצח.
מצד שני אל תתן ליצר לרמות אותך: אין הבדל בין הוצ"ל לתיאבון או שלא לתיאבון. כל הוצ"ל היא נפילה.
היצר הרע מבלבל אותנו ומשקר לנו כשהוא קורה למעשה אחד תיאבון ולאחר ללא תיאבון.
הפתרון האמתי היחיד נגד היצר הזה הוא בבניין דרך חיים נכונה.
כאשר היצר מתגבר, קשה מאוד להלחם בו ולנצח - גם אתה מתאר כך את המצב.
הדרך היא לחיות חיים שירחיקו אותנו מהיצר:
סור מרע - להתרחק כמה שאפשר ממראות, מקומות, מעשים ודיבורים שמעוררים את היצר - זה קשה מאוד, אבל זה חשוב מאוד, חייבים לעשות מאמץ גדול.
עשה טוב - לחיות בחברה ובפעילות שממלאת את הגוף ואת הנפש בדברים טובים ובריאים: פעילות גופנית נמרצת, עשיה חברתית עשירה - התנדבות וכד', תפילה ולימוד תורה בהתלהבות...
צריך למלא את עצמנו במחשבות דיבורים ומעשים מעניינים ומשמחים.
בברכה ובהצלחה!
בהצלחה!