שאלה
בפרשתנו מתוארת הדרך לכנס את עם ישראל, להודיע על תחילת תנועה, מלחמה או יום שמחה – תקיעה בחצוצרות. משה רבנו הכין שתי חצוצרות כסף, והקולות השונים שהשמיעו בהן סימנו לעם מצבים שונים.
נפסק בהלכה שכל כלי המשכן שמשה עשה כשרים גם אחרי מותו. המנורה, המזבחות, ארון הקודש – כל הכלים האלו המשיכו לתפקד אחרי מותו של משה. לעומת זאת לגבי החצוצרות נפסק שאחרי מות משה הן לא היו כשרות לדור הבא. המנהיג הבא, יהושע, צריך היה להכין שתי חצוצרות משלו.
מדוע? מה ההבדל בין החצוצרות לשאר הכלים?
התשובה לשאלה זו היא תשובה חינוכית נפלאה –
אל כל דור צריך לדבר אחרת. החצוצרות אינן כלי עבודה שנמצא במקומו ואנשים שונים באים אליו. תפקיד החצוצרות הוא הפוך – לפנות אל העם, לתקשר איתו. החצוצרות מסמלות את הפנייה של המנהיג אל העם. כל מנהיג פונה לעם בצורה שונה, וכל דור בעם צריך שייפנו אליו בצורה אחרת.
הדבר נכון הן למנהיגים, הן למורים, הן להורים והן... לעצמנו. על כל אדם להיות רגיש לעצמו ולמצוא מהי צורת הפנייה הנכונה שבה עליו לדבר אל עצמו בתקופות שונות כדי להצליח לקדם את עצמו בצורה הטובה ביותר.
בהצלחה.