שאל את הרב

הסיפור על ארבעת השבויים

הרב גלעד שטראוס הרב גלעד שטראוס 03/06/15 16:32 טז בסיון התשעה

שאלה

שלום הרב !

קראתי את הסיפור על ארבעת השבויים (ש-רבי שמריהו, רבי חושיאל, רבינו משה בן חנוך ושתו ובנו ועוד רב הפליגו בספינה, ואז שודדי ים השתלטו על הספינה ועצרו בארצות שונות ומכרו שם בכל ארץ רב וכך הרוויחו הרבה כסף. לאחר המכירה נשאר רק רבי חנוך עם אשתו ובנו, בספינה עם השודדי ים. והשודד הסתכל על אשתו של רבו חנוך יותר מידי ואמר לה שהיא יפה "והתחיל איתה" אשתו פחדה פן יעשה לה משו ושאלה את בעלה רבי חנוך האם מותר לה להתאבד ואם יהיה לה עולם הבא ובעלה אמר שכן והיא התאבדה. ופה לא הבנתי. הרי תמיד תמיד אמרו לי שאין כאן אדון לעצמו, ואף אחד לא יכול להחליט לעצמו מתי ימות. זה רק ה' קובע. אז איך היא יכלה להתאבד ולזכות בגן עדן?? מותר להתאבד?

לא צריך לסמוך על ה' שהכל בעז"ה יהיה בסדר כי הכל תחת השגחתו? שהוא דואג לכל? ומה שקורה זה מה שה' תיכנן ועשה שייקרה ושום דבר לא בטעות?? לא הבנתי אתזה ! אם היא הייתה חיה על הספינה סימן ש-ה' רצה שהיא תישאר חיה איך היא יכולה לסתור את הרצון של ה' ולהחליט שהוא לא מכוון טוב ושהיא יודעת יותר טב מה יהיה לה? ה' הסכים לה להתאבד? יש מקרים שמותר להתאבד ויש מקרים שלא?

תודה רבה !

תשובה

בס"ד
שלום רב,
אתה צודק - אסור להתאבד. זהו איסור חמור מפני שהתאבדות היא כמו רצח. לרצוח את עצמך:
'דתניא: (בראשית ט, ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש - ר' אלעזר אומר: מיד נפשותיכם אדרש את דמכם'. (בבא קמא צא:)

גם במה שנאמר: "יהרג ואל יעבור" הכוונה שאחרים הורגים אותך אבל לא שאתה הורג את עצמך.

אבל לכלל הזה יש יוצא מן הכלל. הסוגיה הזאת מתחילה עם שאול המלך ש-'נפל על חרבו'. יש מחז"ל ומהראשונים שרואים זאת כמעשה נכון בנסיבות של שאול, וממילא למדים מכך שבנסיבות מסוימות מותר להרוג עצמך ואין זו התאבדות.
יש חולקים ואוסרים בכל מקרה. להלן סיכום של מאמר הלכתי בנושא:
מעשהו של שאול המלך היווה דגם ומקור לחז"ל, לגאונים, לראשונים ולגדולי האחרונים לדיון באיבוד לדעת בנסיבות מיוחדות... יש מחכמינו שסברו להצדיק את מעשהו מנימוקים שונים ועל פי הבחנות שונות, שלחלקן יתכן שיש נפ"מ למעשה. לעומת זאת אחרים קבעו ש"שאול שלא ברשות חכמים עשה", ואין ללמוד ממעשהו היתר לאדם לאבד את נפשו בשום מצב.
לעומת זאת קיימות דעות אחרות המצדיקות את מעשהו, וחלקן קושרות אותו לסבלו ולייסוריו.
עם זאת מצאנו בכך מספר הבחנות:
א. רק מי שאינו רואה קץ לייסוריו הותר לו לאבד את נפשו כדי לשים קץ לייסורים אלו.
ב. ייסורים פיסיים כשלעצמם אינם מהווים היתר לאיבוד לדעת, רק כשאדם עומד בפני מצב שיש חשש שעל ידי ייסורים יכפו עליו לעבור עבירה שהיא מדין "ייהרג ואל יעבור", והוא חושש שלא יוכל לעמוד בניסיון זה – הותר לו לקחת את נפשו כדי להימנע מהעבירה.
ג. התירו לאבד את הנפש אם על ידי כך יגרום להצלת חייהם של אנשים אחרים.
ד. יש חשש שהריגתו על ידי אחרים תגרום לחילול כבוד ישראל ולחילול השם – הותר בלקיחת נפשו כדי למנוע זאת.
ה. כאשר יש ידיעה ברורה על המוות הצפוי בקרוב (במקרה של שאול נודע לו הדבר על ידי נביא) – ניתן להצדיק זאת.
עיין בקישור
http://shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=296

כתבות נוספות