הסיפור על ארבעת השבויים

בס"ד
שלום רב,
אתה צודק - אסור להתאבד. זהו איסור חמור מפני שהתאבדות היא כמו רצח. לרצוח את עצמך:
'דתניא: (בראשית ט, ה) ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש - ר' אלעזר אומר: מיד נפשותיכם אדרש את דמכם'. (בבא קמא צא:)

גם במה שנאמר: "יהרג ואל יעבור" הכוונה שאחרים הורגים אותך אבל לא שאתה הורג את עצמך.

אבל לכלל הזה יש יוצא מן הכלל. הסוגיה הזאת מתחילה עם שאול המלך ש-'נפל על חרבו'. יש מחז"ל ומהראשונים שרואים זאת כמעשה נכון בנסיבות של שאול, וממילא למדים מכך שבנסיבות מסוימות מותר להרוג עצמך ואין זו התאבדות.
יש חולקים ואוסרים בכל מקרה. להלן סיכום של מאמר הלכתי בנושא:
מעשהו של שאול המלך היווה דגם ומקור לחז"ל, לגאונים, לראשונים ולגדולי האחרונים לדיון באיבוד לדעת בנסיבות מיוחדות... יש מחכמינו שסברו להצדיק את מעשהו מנימוקים שונים ועל פי הבחנות שונות, שלחלקן יתכן שיש נפ"מ למעשה. לעומת זאת אחרים קבעו ש"שאול שלא ברשות חכמים עשה", ואין ללמוד ממעשהו היתר לאדם לאבד את נפשו בשום מצב.
לעומת זאת קיימות דעות אחרות המצדיקות את מעשהו, וחלקן קושרות אותו לסבלו ולייסוריו.
עם זאת מצאנו בכך מספר הבחנות:
א. רק מי שאינו רואה קץ לייסוריו הותר לו לאבד את נפשו כדי לשים קץ לייסורים אלו.
ב. ייסורים פיסיים כשלעצמם אינם מהווים היתר לאיבוד לדעת, רק כשאדם עומד בפני מצב שיש חשש שעל ידי ייסורים יכפו עליו לעבור עבירה שהיא מדין "ייהרג ואל יעבור", והוא חושש שלא יוכל לעמוד בניסיון זה – הותר לו לקחת את נפשו כדי להימנע מהעבירה.
ג. התירו לאבד את הנפש אם על ידי כך יגרום להצלת חייהם של אנשים אחרים.
ד. יש חשש שהריגתו על ידי אחרים תגרום לחילול כבוד ישראל ולחילול השם – הותר בלקיחת נפשו כדי למנוע זאת.
ה. כאשר יש ידיעה ברורה על המוות הצפוי בקרוב (במקרה של שאול נודע לו הדבר על ידי נביא) – ניתן להצדיק זאת.
עיין בקישור
http://shaalvim.co.il/torah/maayan-article.asp?id=296