קשר בגיל צעיר

שלום לך יקרה!

זה מאד יפה שאת מבינה שקשר בגיל בו את מצויה איננו טוב ורצוי לכל הצדדים. זה אמנם לא איסור ממש ע"פ ההלכה. אך הסתעפויות שיכולות לצאת מהקשר עלולות להיות נגד ההלכה ובעיקר לא טובות ומועילות לשניכם.
נסביר את הדברים.

בגיל ההתבגרות (שהיום מתחיל מאד מוקדם- בסביבות גיל עשר, ומסתיים במקרה הטוב לקראת גיל העשרים) מוטלת עלינו משימת ´עיצוב האישיות´, אלו שנים שבהם אנחנו מפתחים בקרבנו חשיבה מסוג אחר ממה שהורגלנו בילדות, אנו מתחילים להיות ביקורתיים יותר, איננו מקבלים כל דבר כברור מאליו, העולם החברתי תופס מקום, ושאלות כמו: איפה אני ביחס לעולם?, ומה אני רוצה מעצמי?, מתחילות לצוץ בקרבנו.
וטוב שכך קורה. כל זה מורה על התפתחות תקינה ובריאה.
חבר בשנות ההתבגרות שלנו עלול להסית את תשומת ליבנו מעיסוק בשאלות המהותיות של החיים, לעיסוק בחיצוניות, רושם, וריגוש חולף.

בהמשך לדברים הללו, בהרבה מהמקרים, [חברות בגיל הזה נובעת מהסיבות הלא נכונות]. לדוגמה, רצון להיות מוערכת יותר בקרב החברות, יותר "מגניבה" מבנות אחרות, להיות יותר "מקובלת", משען ופורקן לבעיות שיש. אלה לא מספיק סיבות יציבות ונכונות להיות בקשר. נכון, זה מרגש, משמח, צובע את החיים באור יותר חיובי ואולי גם מסייע ותומך. אבל זה עלול להחזיק מעמד לטווח הקצר בלבד.

גם קשרים בגיל צעיר עלולים להשאיר בתוכנו צלקות להמשך החיים כתוצאה מאכזבות ורשמים שליליים שנשארו בנו. ואותן צלקות עלולות להקשות על בניית קשר אמיתי ונכון בזמן המתאים. כך שאם תגרם פגיעה רגשית חמורה (הצלקות) היא לא תהיה שווה לזמן שנהניתם ביחד. מזה לעיתים נגרם שבנות שהיה להן חבר בגיל ההתבגרות נמצאות בתקיעות רגשית בשלב מאוחר יותר, כאשר הן כבר בשלות ומוכנות לנישואין כי הצלקות מפריעות להן להתקדם.


אז טוב, ניסינו להסביר מעבר להלכה מה לא טוב ביצירת קשר בגיל צעיר

את כותבת שאת מתביישת להגיד לו שאת לא מעוניינת בקשר.
בטח שזה לא נעים!
את רגישה ואינך רוצה חלילה לפגוע בו.
מצד אחד את לא רוצה להיות איתו, אבל מצד שני בטח גם אינך רוצה לעשות לו רע חלילה.
אם גם הוא היה רוצה בצעד הזה, זה בטח היה הרבה יותר קל ונעים.
אני מבינה אותך לגמרי.
זה באמת לא נעים.

[השאלה הגדולה היא, מה מכתיב את חיינו?
האם ה´לא נעים לי´ הוא שייקבע את החלטותינו,
או מה שאנו באמת מאמינים שהוא נכון עבורנו ]
הכל שאלה של בחירה והחלטה.

ברגע שאנו מספיק איתנים בדעתנו, ומאמינים שהצעד שאנו עושים הוא הוא האמיתי והנכון,
אז אנו מסוגלים לספוג את הקשיים שבדרך לביצועו.

אז בתור שלב ראשון כדאי [לחזק בתוכך את ההשלמה עם הצעד שאת עושה. כדאי לחשוב עם עצמך ולחזק את דעתך למה את לא רוצה את החברות הזו.]
אחרי שתרגישי מספיק איתנה בדעתך תוכלי לעבור לשלב הבא:
[להבהיר לו בצורה נעימה אך חד משמעית למה את לא רוצה בקשר מכל סוג כרגע], לאו דווקא קשור אליו ואולי אפשר להגיד ולהסביר שגם לו הקשר לא יהיה בריא וטוב מאותן סיבות שגם לך לא יהיו טובות.
תנסי לחשוב על דרך שנראית לך מתאימה, אולי שיחת טלפון, אולי פגישה קצרה פנים אל פנים (בשעה לא מאוחרת מדי, כך יהיה לכם יותר קל), אולי מכתב.
בכל דרך שלא תבחרי חשוב שתהיי החלטית בדעתך. [אם הוא ירגיש שאת מספיק איתנה בהחלטתך ושלימה עם הצעד הזה יהיה לכם קל יותר לסיים זאת לחלוטין ואף הוא לא ינסה לשכנע ולשדל. ]
כמובן שסירוב כזה אינו אומר יחס פוגע חלילה או לא מכבד, הכל ייעשה מתוך כבוד, אבל עם החלטיות, ככל שתהיי ממוקדת יותר ולא תסחפו לשיחה ארוכה ומקרבת, כך יקל עליכם.

[חשוב שתזכרי שהסירוב הזה, לא פחות ממה שהוא נכון וטוב עבורך, הוא נכון וטוב עבורו ]
ייתכן ש´כאן ועכשיו´ הוא לא יסכים איתך ולא יישמח על הצעד שאת עושה, אך לטווח ארוך ואף לטווח קצר, הסירוב הזה נכון עבורו לחלוטין.

ברגע שתהיי שלימה עם עצמך, תהיי החלטית וממוקדת, תעשי זאת בצורה חד משמעית ומכבדת,
ותזכרי שזה נכון עבורו לא פחות ממה שזה נכון עבורך,
תוכלי לגשת לצעד הזה ולעשותו כמו גדולה.

בהצלחה רבה!

מוזמנת לשאול ולהגיב במייל שכתוב כאן למטה
הרבה שמחה וטוב,
רינת rinatahaber@gmail.com.