שאלה
שלום..(:
לפני הכל, רציתי להודות לכם. אתם עושים עבודה כ"כ חשובה ומדהימה, ממש עבודת קודש. אשריכם!(:
אני נמצאת עכשיו לקראת סיום השנה השניה בשירות. אלו היו שנתיים מיוחדות וגם מאוד מאתגרות, מכל מיני בחינות..-
אחד הדברים שהכי בלטו בעייני היה הדרך שבה הדת באה לידי ביטוי בחיים שלי (ז"א שבגלל עומס מאוד גדול לא הייתי מספיקה/מסוגלת להתפלל, לא הקדשתי יותר מדיי זמן בשביל ללמוד ולהתקדם, משהו בצניעות 'נשחק', אפילו בדיבור ונראה לי שגם במחשבה משהו נהיה פחות מחושב/פחות 'מחמיר'/יותר 'גס'/יותר קל..וכו')
והדבר השני שבלט לי היה התמודדות שלי (ז"א שכאשר נתקלתי בכלמיני משברים -גדולים יותר או פחות- ההתמודדות לא הייתה טובה ונכונה, אם בכלל.. נהייתי קצת אדישה, סוג של נוחה לכעוס/קלה לבכות, מתמקדת בקושי ובשלילי וכו')
העניין הוא כזה- חלק מהזמן ניחמתי את עצמי שזה מבאס, אבל לא נורא.. כי כשאסיים את השירות יהיה לי הרבה יותר קל 'להקפיד על קלה כחמורה' ולהתמודד נכון עם מה שיבוא.
אבל בתכל'ס, זה לא ככה.. תמיד יהיו האתגרים האלה- גם כשאלמד/אעבוד/כל דבר שלא אעשה. שנאמר: "ככה זה בחיים"
זה דיי מלחיץ.. אלו צדדים בי שלא הכרתי לפני השירות, אבל כנראה שהיו קיימים עוד קודם, לא?
אז..מה אפשר לעשות?
גם בכלל עם כל העניין..- איך אפשר להשתפר ולהתקדם (או לפחות לא להיתדרדר) בתוך כל הלחץ וההמולה שמקיפים אותי, וגם לגבי שני הדברים האלו בפרט..?
תשובה
שלום לשואלת היקרה!
שראיתי את השאלה ישר הערכתי את האכפתיות שיש לך מהעולם הפנימי שלך. והשאלה עצמה ממש חשובה לדעתי. כל אחד מאיתנו נתקל בשלב כזה או אחר במעבר מ"החממה" של החינוך הדתי למסגרות כלליות ופתוחות, והרבה אנשים ממש מרגישים משבר במעבר ולפעמים לא מזהים את עצמם אחרי שנה או שנתיים. לכן, הדבר הכי חשוב לדעתי הוא קודם כל להיות [מודע] למעבר ולפער בין העולמות. ואת זה כבר זיהית מצוין...
אבל מה כן עושים? איך שומרים על עדינות ולא "מחליקים" דיבורים גסים? איך עובדים את ה´ בסביבה שלא מעריכה תורה, הלכה, צניעות וכו?
דבר ראשון זה נקודת מוצא. ההתעסקות שלנו בחיים בחברה הישראלית, ולא משנה באיזה תחום (היי טק, חינוך, מדע, משרדי ממשלה, אומנות וכו´ וכו´ וכו´) היא לא רק כי חייבים להביא פרנסה הביתה או משהו כזה. [אנחנו מתעסקים בכל ענייני העולם כי זה חלק מעבודת ה´ שלנו. כי הקב"ה נמצא באמת בכל מקום, ובכל מסגרת ומרחב אנחנו יכולים וצריכים להרגיש קשורים אליו]. בנוסף על זה, אנחנו מאמינים שיש ערך עצמי בפיתוח החיים ואיכות החיים (בכל המובנים..) בעולם בכלל ובמדינת ישראל המיוחדת שלנו בפרט. זה נקודה מאוד מאוד חשובה והיא אחת ההבדלים המשמעותיים בינינו לבין הציבור החרדי.
א - שהקב"ה נמצא לא רק בבית מדרש אלא בכל מרחבי החיים.
ב - שיש ערך עצמי לפיתוח של החיים האנושיים וערך גדול עוד יותר להפוך את החיים במדינת ישראל לחיים טובים יותר. (אני ממליץ לך מאוד לקרוא קטע יפהפה שכתב הרב קוק שמדבר על זה. הוא נקרא "בכל דרכיך דעהו", ולנקודה השנייה לקרוא במסילת ישרים פרק י"ט את החלק השני של הפרק. ).
אחרי שיש לנו נקודת מוצא ערכית חיובית כלפי הממשק שלנו עם החיים פה במדינת ישראל [צריך להיות מודעים לפער הגדול שיש בין העולם הפנימי שלנו לעולם שמבחוץ]. יש כאלה שמנסחים את זה כפער בין הישיבה או מערכת החינוך הדתית ל"חיים". אני היית מנסח את זה כפער בין הקב"ה לעולם. בין העולם הפנימי שלי שבו אני רוצה לתת מקום משמעותי לנשמה בי, לרצונות הטובים שבי, לבין העולם בחוץ, שמה שמניע אותו (באופן כללי ומכליל...) זה הכיף הכסף והכבוד...
כמה עצות פרקטיות שיכולות לעזור: עצה ראשונה היא ללמוד תורה. אחת הדרכים הכי טובות לשמור על אטמוספירה רוחנית חיובית היא ללמוד את דבר ה´ אלינו. כל אחד יכול למצוא את הספר / הרב / השיעור שמנגן לו על הלב ושנותן לו אנרגיה. ברוך ה´, היום אין ישוב שאין בו שיעורים מגוונים ומעניינים. וכמובן באינטרנט, שם אפשר למצוא שיעורים פשוט בכל נושא...
עצה שנייה זה חבורה. אחד הדברים שאני ממש מאמין בהם היא חבורה. שיהיה לך את הכמה חברות שאת נפגשת איתן כל זמן מסוים, ושהשיח ביניכן יהיה יותר עמוק וכנה מסתם מפגש חברות. להיות בחברת אנשים שאת אוהבת ושאת מרגישה בטוחה לשתף אותן בחוויות ובקשיים שאת עוברת - זה יכול להיות דבר מדהים שייבנה גם קשר חברי מיוחד לכל החיים.
עצה שלישית זה לדבר עם ה´. נשמע קצת מוזר, אני יודע. אבל לדעתי ממש כדאי לנסות. כמובן שבתפילה, וגם סתם ככה באמצע היום כשעובר עלייך משהו תנסי לדבר על זה עם הקב"ה. תנסי להכניס את הקב"ה כמה שיותר לחיים שלך. לשאול את עצמך בכל מיני מצבים מה ה´ רוצה ממני. לדבר עם הקב"ה כאילו שאת מדברת עם חברה שלך... ממליץ לראות את הסרט אושפיזין בשביל להמחיש קצת את הנקודה.
ועוד משהו לפני סיום. אמרת שאת אחרי שנתיים שירות. אני לא מכיר אותך אישית ולא יודע אם כבר נרשמת כבר ללימודים והלו"ז שלך לשנה הבאה סגור. אבל אני אגיד את זה בכל זאת. [תלכי ללמוד במדרשה תקופה משמעותית. בשבילך]. (כמובן שזה רק דעתי, אני לא רב או מומחה לחינוך) לצערי, עדיין ללמוד שנה במדרשה נחשב לפעמים כבזבוז של זמן. אבל אני חושב שהיום, המטען הרוחני שמקבלים מהשנים באולפנה פשוט לא מספיק בשביל ההתמודדויות שהחיים בחברה הישראלית מספקים לנו. אפשר לעשות סקר קצר ולשאול בנות שלומדות באוניברסיטה וכדו´ ולשאול איזה מקום הקב"ה תופס בחיים שלהם. האחוזים שיגידו שבקושי או בכלל לא יהיו יותר מדי גבוהים... ולא שללכת למדרשה זה תעודת ביטוח, יש הרבה בנים שאחרי הרבה שנים של לימוד בישיבה מגיעים לאוניברסיטה לעבודה וכו´ ואחרי תקופה לא ארוכה מוותרים על עקרונות שהם לא חלמו שיוותרו. אבל יש המון בנות שכן אומרות שהשנה במדרשה נתנה להן משהו מיוחד שאי אפשר לכמת (מלשון כמות כן...) את התועלת שלו והן פשוט במקום נפשי שהרבה יותר קשור לתורה ולקב"ה בזכות זה. ברוך ה´ היום יש הרבה סגנונות של מדרשות, יש שלומדים בהן גמרא ויש שלא, יש כאלה שמשלבות עם הלימוד גם פסיכומטרי, וכל אחד יכולה למצוא את השילוב שמתאים לה...
מקווה שנתתי לך כיוונים חדשים לחשוב עליהם. זו התמודדות שתהיה לך כל החיים, ככה שגם אם יש רגעים פחות טובים תמיד אפשר להשתפר ולהתקדם...
בהצלחה!
אורי, חברים מקשיבים