שאלה
שלום אני בת 18 וחצי.
ולדעתי זהו כבר גיל מתאים לצאת עם בחורים ואפילו למצוא בן זוג לחיים. גם אמא שלי דוחפת אותי לזה ואין לה בעיה כבר כמו בעבר.
אבל אני לא מצליחה למצוא בחור שמעוניין וגם שומר נגיעה ונזהר.
אני לא יודעת למה אבל הרבה פעמים אני מוצאת את עצמי עם בחורים קטנים ממני וזה קצת מלחיץ אותי שאולי אני ילדותית או משעממת. כי מאוד חשוב לי גם שיהיה משכיל ובעל שאיפות.
חוץ מזה שלפניי שנתיים הייתי בקשר עם מישהו שהבנתי שזה לא הגיל ואני עדיין קטנה מידיי ונפרדתי ממנו...מאז גדלתי ולמדתי המון על החיים ועל הנושא המורכב הזה בינו לבינה, אבל נשארה לי צלקת ואני מרגישה עדיין משהו כלפיו למרות שלדעתי הוא כבר לא מתאים למה שאני מחפשת.
אשמח עם תעזרו לי למצוא פתרון וגם להבין מה נכון!!
תודה מראש.
תשובה
בס"ד
שלום לך!
הבעיה שאת מעלה היא נפוצה כך שזו לא בעיה בך ולא הייתי תולה בך חוסר בגרות רק בגלל זה.
הסיבה לבעיה נעוצה בזה שבשכבת הגיל שאת נמצאת בה רוב הבנים הרציניים נמצאים במסגרות שניתן להניח בבטחה נמצאות רחוק ממך. רוב הבנים האיכותיים הולכים ללמוד תורה או לשרת בצבא, כמובן שיש חריגות כאלו ואחרות אבל אני על הרוב דיברתי. גם אם יוצא לך לראות אותם פה ושם בתנועת הנוער או כד' מרביתם רק התחילו מסלול חיים ולא בהכרח פנויים בראש להקים בית.
אם את כבר בשלה להקים בית בישראל לא צריך להתבייש חשבי על סגנון הבחור אותו היית רוצה כבן זוג ותחפשי מישהו שיכול לשדך לך מישהו משם. אם צריך, אעזור לך.
לגבי הקשר שהיה לך בעבר פעמים רבות שהדעת חוזרת לשם רק מפני שהוא הזוגיות שאת מכירה ובאם תמצאי בחור איכותי וירא שמים אשר ישבה את לבך ההתמודדות תיחלש מאליה. לא תמיד אבל פעמים רבות זה כך.
אם צריך עוד משהו, הדוא"ל שלי:
eyfy156@gmail.com
בברכה
אליהו פרג'ון