צניעות/שובינזם (מכתב מאחים היושב בלב)

שלום וברכה
בהתבוננות על מה שאת כותבת מול מה שאני מבין שהתורה אומרת (וכמובן גם מול כל מה שאני לא מבין) תוכלי לראות שאת בחרת (כמובן, באופן לגיטימי ומובן ביותר) לדבר בשפת השוויון, ולבחון כל דבר דרך שפת השוויון. זו בחירה שלך, היא בהחלט מרשימה מאוד, וזכותך כמובן לדבוק בה ולהמשיך בה.
התורה וההלכה לא בחרו את השפה הזו כשפה בלעדית. הן מדברות בשפה הזו, ושוויון הוא בהחלט ערך גדול ביהדות, אך הוא לא ערך יחיד. התורה וההלכה מתייחסות גם ליישות ה"גברית" וה"נשית" שאינם שווים, ורואים חשיבות גדולה גם בשפה ההבחנה וההבדל המהותי שבין גברים ונשים.
אלה הן שתי שפות. ההבדל ביניהן אינו תהומי (שכן, לדוגמה, גם ליהדות יש יסודות רבים של שוויון, גם בין גברים לנשים) אולם הוא גדול מאוד, ובשל נוצרים ההבדלים הגדולים בין התפישה שאת מייצגת בדברייך לבין התפישה שההלכה מייצגת בדבריה. איני רואה טעם או אפשרות לשכנע אדם לעבור משפה אחת לשפה אחרת, ועל כן איני מנסה לעשות זאת כלפייך.
את ההערות שלך על אלימות לא הבנתי – היכן עלה לדיון נושא האלימות.
הדבר היחיד שאני מציע לך להינצל ממנו זה להילחם נגד דעות שלא נאמרו. את כותבת לדוגמה "זה בא שאתה ככה קובע עובדה איך בנות מתייחסות לגוף הגברים ולהפך" בעוד שאני בורח מלעשות זאת, ורק מציין שיש הבדל בין הדברים. את כותבת בצדק "ואני לא חושבת שיש לך זכות להגיד לי למי ואיך אני נמשכת אני צודקת?", אלא שאני לא כתבתי אפילו משהו בדומה לזה. אם רוצים לקיים דיון אמיתי לא ניתן לקיימו כאשר ממציאים מה הצד השני אומר, ואז תוקפים אותו בשצף קצף.
לגבי הביזוי הנשי – גם כאן, לא טענתי שאת מבזה את הנשים. כן טענתי שבחברה הלא-צנועה שאנחנו מקיימים במדינת ישראל לא נוצר כבוד ראוי ומוצדק לגוף, אלא שהיחס אליו נובע בביזויו.

כל טוב