שאלה
שלום הרב. אני בן 16. קודם כל אפתח בשבח האכסנייה ואגיד תודה רבה, על הכל.
אני בחבר'ה נחשב דוס. בשבילי זה מחמאה גדולה, אני שמח להיות כזה ואני רוצה להתדבק בה' לקבל יראת שמיים ולעלות בתורה. אני יושב לפעמים עם חברים ומדבר איתם בעניין האמוני, לפעמים זה עוזר ולפעמים לא.. גם באים אליי חברים ושואלים שאלות לאו דווקא בהלכה ובדר"כ אני מצליח לענות.. אפילו אחד קורא לי "הרב". אני גם שם לב על עצמי שאני לפעמים אומר דברי תורה או דברים כאלה כדי לקבל את ה"כבוד" הזה. הבעיה שלי זה מידת הגאווה, איך אפשר להינצל מזה? איך להתגבר? ובעניין של הדברי תורה שדיברתי עליו, האם בדיעבד זה בסדר? ואיך אפשר להשתפר? והאם בכלל זה טוב לענות לחברים או פשוט להגיד שילכו לשאול רב אמיתי או להסתכל בספרי הלכה? בתודה מראש
תשובה
שלום וברכה
יישר כוח על כל מה שאתה עושה.
הבה נהפוך את הנושא הזה לנושא שאנו לומדים אותו.
אני שולח לך קישורית לשאלה של רופאה בתחום הזה, ותוכל לקרוא שם את התשובה שכתבתי לה.
האם זה רלוונטי לגביך ? האם אתה יכול להבין באיזו דרך אתה צריך ללכת ?
קרא את זה:
http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=145172
ואם תרצה להמשיך בדיון – אשמח מאוד.
כל טוב