שאלה
שלום הרב,
התורה ציוותה 13 פעמים(ומתוכם גם ביציאת מצרים עצמה)על כך שיש לאכול מצה בפסח וגם היא ציוותה על כך שלא לאכול חמץ 13 פעמים(ומתוכם על ביציאת מצרים שבצקם לא הספיק להחמיץ "כי לא חמץ")שלא לאכול חמץ בפסח או שלא יראה ולא ימצא.
השאלה שלי היא למה התורה הייתה צריכה להרבות בזה כל כך הרבה שתרשום שיש לאכול חמץ בליל הסדר ושתרשום עוד הפעם לאכול חמץ 7 ימים ואז נלמד שחובה לאכול בליל הסדר וכל השאר זה רשות וזהו,וכנ"ל גם בחמץ.למה היא רשמה משהו שכבר הבנתי שהוא אסור או שהוא מצוה 13 פעמים? כי הרי התורה בד"כ מדקדקת על כל אות ואות.
אשמח מאוד אם תביא לי מקורות לחיפוש תשובה לשאלה שלי.
תודה רבה!
תשובה
בס"ד
שלום רב,
נכון שהתורה מדקדקת בכל אות. אבל התורה נתנה כדי שכל עם ישראל ילמד אותה. לא רק חכמי ישראל אלא כל יהודי ויהודי ימצא בה חיבור אל ד' והדרכה בדרכיו. התורה שבכתב איננה ספר חוקים מסודר (כמו המשנה או השולחן ערוך). התורה נתנה כדי שנלמד אותה ונתחנך ממנה. לכן התורה משלבת סיפורים, רעיונות ומצוות בתוך הרצף של הדברים.
השבת נזכרת מספר פעמים בתורה, החגים, קרבנות נזכרים בכל החומשים...
בדרך דומה ערכו חכמים את הגמרא, כספר לימוד וחינוך ללכת בדרך התורה. הגמרא מאוד לא מסודרת, נושאים חוזרים במספר מקומות, בתוך הדיון ההלכתי מפוזרות אמרות חכמה וסיפורים רבים ושונים.
לעניין השאלה שלך אודות מצוות הפסח: יציאת מצרים היא אירוע מכונן בתולדות העם ואמונתו, בסיס להרבה רעיונות והרבה מצוות.
לכן התורה חוזרת על כך פעמים רבות (המושג יציאת מצרים נזכר עשרות פעמים בתורה) בתוך החזרה הזאת נזכרות המצוות הכרוכות בסיפור זה.
חג שמח