שאלה
שלום כבוד הרב. תודה על תשומת הלב והעזרה.
ב"ה זכיתי להיות אברך (עם שני ילדים) בישיבה גבוהה בשיעור ז'. אני לומד רוב היום ועובד מס' שעות מועט בשבוע. אשתי עובדת במשרה מלאה וב"ה אנחנו גומרים את החודש אך לא יותר מכך.
אשתי ואני דנים על עתידנו הקרוב. מצד אחד אני ב"ה משתדל ללמוד ולעמול וכו' אך איני רואה את עצמי במלמדי תורה לעם ישראל. אינני ראוי לכך.
מצד שני, איני יכול לסמוך על עבודה זמנית לאורך שנים. אי אפשר לפרנס כך משפחה בעז"ה גדולה. אשתי אינה מסוגלת לחיות בעוני לשם התורה, היא עדינה וצריכה רוחב כלכלי מסוים - כמובן, ב"שביל הזהב" וללא הגזמה.
הרב, האם נכון לעזוב בשנה-שנתיים הקרובות את הישיבה לשם כך, למרות שאשמח להמשיך ולשבת בישיבה ללמוד תורה?
השאלה שלי באה עקב פירוש הגר"א למשלי (כג, ל), ואני מצטט: "אנשי חיל הם אבירי הלב בשלמות הבטחון כולו, לעשות מצוות תמיד ולהגות בתורה יום ולילה, אף שבביתו אין לחם ושמלה ובניו ובני ביתו יצעקו לו הבה לנו מחיה להחיותינו ולפרנסנו, ואינו משגיח עליהם כלל ולקולם לא יחת.... כי בטלו כל אהבותיו נגד אהבת ה' ותורתו ומצוותיו".
הרב, מה ראוי לעשות? תודה רבה שוב לכבוד הרב וסליחה על האורך.
תשובה
שלום
מה שציטטת מרבינו הגר"א במשלי אינו הדרכה למעשה לכלל הציבור אלא לאנשי חיל אבירי לב, שזו מדריגה גבוהה בעבודת ד', ולא כל אחד זוכה לזה. כך שמעתי בעבר מאחד מגדולי הדור.
וגם נראה לומר, שאפי' לאותם אבירי לב, הדבר תלוי באופי הילדים והאשה, האם הם יגדלו לתורה וירא"ש ומידות טובות בל כך, או שיש חשש שכל יחסם לתוה"ק יפגע כשיגדלו, ואז ודאי הצר אינו שווה בנזק המלך.
כמובן יש לשאוף באמת ובכל הכח לדברי הגר"א ולהתפלל שנזכה לבטל הכל בפני עמל התורה. אולם עד שלא הגעת לשם ועד שמשפחתך מסוגלת לכך, ההדרכה היא אחרת, בהתחשבות מועטה גם בעולם הזה.
יחד עם זאת, אין דבר החשוב יותר מעמל התורה בישיבה בשנים הללו של תחילת הנישואין. ימים אלו לא ישובו עד זיקנה, ואתה בונה בך וברעייתך נדבך של מחוייבות לקודש. אם תצא לעבודה, לא תשוב אחרי שנתיים לישיבה. אתה עוזב, ותם העידן הזה.
לכן, עליכם לבחון היטב האם אתם מסוגלים להמשיך עוד בדבר זה. אל תמהרו לפסול זאת, התורה היא עצם חיינו ויש למסור את הנפש עליה, וודאי אם אתה אומר שאין לכם בעיה כלכלית אלא חשש עתידי מעומעם, בזה אין צורך למהר לצאת מהישיבה אלא לעשות השתדלות כמו שאתם עושים, וד' קוצב מזונותיו של אדם מר"ה.
רק אם אשתך אינה מסוגלת יותר לשאת לבדה את העול הכלכלי, או שאתם נכנסים לחובות וכדומה, תצא לעבודה לחלוטין. תחילה כתוספת, וכך תמשיך לפי הקצב עד שירווח לכם.
נסה תחילה עבודה שהיא עצמה קרובה לעסק התוה"ק, כגון ללמד או להיות אחראי על דבר כזה או אחר.
ועל כל פנים, עשה תלמודך עיקר והמלאכה עראי כהדרכת המשנה, וכפי שפסק למעשה הרמב"ם שלא להרבות במלאכה אלא כדי צרכו.
תראה את התשובה הזו לאשתך, ותגיד לה שאם היא תתן לך עוד שנה בישיבה על חשבון רווחה כלכלית, זו זכות גדולה ביותר עבורה. הגמ' אומרת שבזה זוכה לחיי העוה"ב באתנויי גבריהו בי רבנן. זו העת למסירות נפש.
חיזקו ואימצו