שאלה
"בית המשפט פותח את תיק מר עגלוני" אמר השופט.
האולם היה מלא מימין ושמאל.
תור הכניסה לבניין היה ארוך, צלמים וכתבים צצו מכל פינה, פרשנים כבר התחילו לחשב מה יקרה לפי כל נשימה של הנוכחים באולם, אנשים הזיעו מרוב מתח.
[מה יחליט בית המשפט]?
אולי זה הדין [הכי משמעותי מאז ועד היום]!
"מר עגלוני," החל השופט, "אתה מואשם [בבגידה] באדונך, ושירות אדון אחר באותו זמן".
מר עגלוני לא ידע מה לעשות. הכול נכון, הוא בהחלט אשם "[אני מודה]".
"דינך נקבע," אמר השופט, "הביאו את הכיסא החשמלי!!!".
דלת האולם נפתחה בקול רעם - "[בום]!", וסנגורו של מר עגלוני נכנס לאולם.
"רק רגע! רק רגע!" קרא הסנגור והתנשף, "אדוני השופט, בבקשה תן לי לדבר".
השופט הנהן, "רק שתדע שמר עגלוני כבר הודה באשמה".
"וזאת בדיוק הנקודה שלי, אדוני השופט," אמר הסנגור, "הוא [יכול לעשות זאת שוב]"...
***
"[וַיֹּאמֶר אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, ה', יֵלֶךְ-נָא ה', בְּקִרְבֵּנוּ: כִּי עַם-קְשֵׁה-עֹרֶף הוּא, וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ וּנְחַלְתָּנוּ]" (שמות, פרק ל"ד פסוק ט').
עם ישראל חטא בעגל, הלוחות הראשונים נשברו, הקב"ה "התנחם על הרעה" (שמות פרק ל"ב פסוק י"ד), ועכשיו כמשה מוריד את הלוחות השניים ומבקש מהקב"ה שימשיך לשכון בקרב ישראל.
אבל הסיבה לבקשה מוזרה - הסיבה היא דווקא הסיבה ש[מביאה לחטאים]?
בבקשה תישאר איתנו כי אנחנו "[קשי עורף]".
[מה זאת הסנגוריה הזאת]?!
אלא ש"קשות עורף" יכולה לבוא מכמה היבטים, וזה אולי אחד מהדברים שרוצה פרשת "[כי תשא]" ללמד אותנו:
מכל דבר, אבל ממש [מכל דבר], אנו יכולים לחטוא ולעשות רע לסביבה שלנו, או - [להתקדש ולהתגדל].
[שתי האופציות] אפשריות בעזרת שימוש ביכולות שלנו.
לדוגמה, אם אנחנו יודעים לכתוב טוב:
אפשרות אחת היא לכתוב כינויים מעליבים ברשתות האינטרנט,
ואפשרות אחרת – לנסח כרטיסי ברכה למשלוח מנות ומתנות לאביונים.
ובמקרה של קשיות העורף:
מצד אחד עקשנות כדי [לנסות] את הקב"ה שוב ושוב,
מצד שני – התעקשות ב[לעבוד את הקב"ה],
התעקשות ללמוד תורה, התעקשות לגמול חסדים , התעקשות להיטיב (והתעקשות להתחיל לנקות ו"[להתנקות]" לפסח הבעל"ט).
ונסיים עם המשפט:
"עבודות [גדולות] אינן מבוצעות על ידי