שאלה
ממש אתמול נסעתי לתומי ברכבת הקלה של ירושלים. באחת התחנות עלה לו בחור נחמד לרכבת התיישב כמה מטרים מהמקום בו עמדתי והחל בנאום חוצב להבות. בהתחלה לא הבנתי מה הוא מנסה להשיג, חשבתי לעצמי שאולי זאת דרך חדשה של תעמולת בחירות אבל ככל שעברו הדקות והבחור פלט רק שטויות הבנתי שהבחור מסטול לגמריי, שתה לחיים קצת יותר מידי.
אחרי שריחמתי עליו, כי תכל'ס הוא עשה לעצמו לא מעט פאדיחות, קלטתי שממש מחר יש לנו מצווה להיות קצת כמוהו. כלומר כשרות של הבד"ץ העדה החרדית לצאת מגדרנו, לצאת מהחוקיות שלנו, לחרוג קצת מהכללים ועדיין להישאר בגבול- "חייב איניש לבישומא בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מורדכי".
מה הסיבה שאנו מצווים לשתות יין בפורים? האומנם שותים יין בפורים רק כדי לשמוח? אילו היתה זו הסיבה, אז למה לשתות "עד דלא ידע", הרי כמות כזו היא גדולה מדי ואינה משמחת כלל? מעבר לכך, בשאר החגים יש מצווה לשמוח, אבל לא להשתכר חלילה, ומה עניין היין של "עד דלא ידע" בפורים דווקא?
היין אכן משמח – אבל לא כמו שחושבים. לא משום תכונתו הטבעית לשמח כששותים את היין בפורים, אלא מחמת המסר הטמון וגלום בשתייה מרובה, ודווקא כאשר מגיעים לכדי "עד דלא ידע".
ראיתם פעם אדם שהתבשם יתר על המידה, שקיים את ה"עד דלא ידע" כפשוטו?
מה הוא עשה? – כלום.
מה הוא יכול לעשות? – כלום.
שום דבר.
כשהאדם שיכור, אין הדעת שלו יכולה לשלוט, וממילא אין בכוחו לעשות מאומה. וזהו בדיוק המסר:
אנחנו עושים, משתדלים, מתאמצים – אבל האמת היא שלעיתים, בסוף מתגלה לנו שלא הצלחנו במשימה שלנו, ולא הועילו מאמצנו כלל. פעמים רבות שהחיים מלמדים אותנו באופן מעשי את דבריו של החכם באדם "רבות מחשבות בלב איש – ועצת ה' היא תקום" (משלי, יט' כא)
את אותו המסר אנו לומדים מהסיפור של פורים. כי הרי התזמון המרתק שהביא להצלת היהודים, ה"ונהפוך הוא", מראה לנו עד כמה ה' הוא שמנהיג את הטבע ומנהל את העולם.
ולכן שותים בפורים. כדי להראות שאין אנו השליטים. כשאנו כשיכורים, המסוגלים סך-הכל לעשות כלום, אז ה' הוא שמנהיג ומנהל את הכל. ה-כ-ל.
פורים שמח!
יהי רצון שנזכה לקדושת פורים באמת!!
חברים מקשיבים