אני רוצה רק ידיד

שלום לך יקרה,
כתבת בכזו פשטות נוגעת ללב, קצר ולעניין.
אז גם אני אגש ישר לעניין.
את כותבת שיש מישהו שמוצא חן בעיניך, אבל את לא רוצה חבר ולא קשר עם בנים.
אבל מצד שני, את כותבת שאת כן רוצה איתו קשר בתור ידיד.
ואני רוצה לשאול אותך - למה?
הרי כתבת שאת לא רוצה קשר עם בנים?
אז מה פתאום את רוצה קשר איתו בתור ידיד?
אה, כי הוא מוצא חן בעיניך.
אז למה לקרוא לו ידיד? למה לא לקרוא לו חבר?
כי את לא רוצה חבר ולא רוצה קשר עם בנים.
אז למה את כותבת שאת רוצה אותו בתור ידיד?

בקיצור, הבנת את התסבוכת.
אז אולי בואי נפשט מעט את הדברים.
כפי שכתבת, את לא רוצה חבר ולא רוצה קשר עם בנים - זה בשכל
אבל בתכלס, ללב יש דרישה משלו.
את ראית מישהו שמצא חן בעיניך ואת מרגישה שאת רוצה להיות בקרבתו
אז מה השכל עושה? בואי לא נקרא לו חבר, כי את לא רוצה חבר
נקרא לו ידיד. כי ידיד זה לא מחייב כזה, זה לא אומר ממש שאתם חברים, אלא משהו יותר עדין.

אז מה הבעיה בעצם בידיד / חבר?
קודם כל, מי אמר שיש בעיה?
להיות חברה של מישהו זה ממש יכול להיות שווה.
זה כיף שיש מישהו שאת אוהבת אותו והוא אוהב אותך
שאתם מדברים ומשקיעים אחד בשני.
פתאום החברות בכיתה ובשכונה מסתכלות עליך קצת אחרת, כי הרי יש לך "חבר" אז ברור שזה מעלה את המעמד.
אז מה הבעיה בזה?
זהו, שאין שום בעיה.
חבר זה דבר מעולה

השאלה רק [מתי]

תראי יקרה, אני אכתוב אליך בצורה בוגרת כפי שאת כתבת אלי.
את נמצאת עכשיו בתקופה שבה את בונה את האישיות שלך.
תקופה של מעבר מילדות לבגרות.
תקופה שבה את מגלה מי את, מה הרצונות שלך, מה השאיפות שלך.
והבניה הזו צריכה להיעשות באתר מתוך מחשבה עמוקה.
את צריכה לנסות לסנן כמה שיותר קולות מבחוץ, כדי להקשיב לקול הפנימי שלך.
ברגע שיש חבר, את בעצם בונה את כל האישיות שלך בהתאם אליו.
כי אתם ביחד, ואתם חברים, אז הכל נבנה ביחס אליו.
או אפילו לאו דווקא ביחס אליו, אלא ביחס לחברה, לחברות בכיתה, בשכונה.
את בונה את עצמך ביחס למה שאנשים חושבים עליך.
ביחס למה שמצפים ממך כאחת שיש לה חבר.

מעבר לזה, הקב"ה רוצה מאוד שיהיה קשר בין בן לבת.
בסופו של דבר הרי הוא ברא אותנו על מנת שנתחתן גם אחד עם השני.
אני מאמינה מן הסתם שאין לך מחשבות להתחתן ב5 שנים הקרובות, נכון?
אז זה כמו שיביאו לך מזוודה עם אוצר.
אבל מה אוצר, אוצר רציני, נגיד מיליון דולר.
סוגרים ת´מזוודה, מביאים לך אותה ואומר לך: שמעי נשמה, אנחנו מביאים לך את המזוודה הזאת. כולה שלך.
יש איזה כיף!
רגע, יש תנאי אחד.
הכסף שלך. רק שאת יכולה לפתוח את המזוודה רק עוד שנה.
אחרי שנה אנחנו נבוא לבדוק.
אם יהיו טביעות אצבע על הכסף – אנחנו לוקחים לך את הכל.
אם תצליחי לא לגעת ולא לפתוח את המזוודה – את זוכה בהכל.

מה היית עושה?
טוב, זה די ברור.
מחזיקה את עצמך בשיניים כדי לא לפתוח את המזוודה.
זה כולה שנה, ואח"כ הכל שלך.
לא שווה?

אז אותו הדבר בחיים.
מחכה לך אוצר.
גם בלי להכיר אותך או אותו אני חותמת לך על זה ב-100%.
ואומר לך הקב"ה – שמעי נשמה. אני מביא לך את האוצר הזה. כולו שלך.
רק מה? את לא יכולה לפתוח את זה עכשיו.

כרגע את צריכה להשקיע את הזמן שלך לבנות את עצמך, לבנות את מי שאת כדי שבע"ה בבוא היום תפגשי עם האדם הנכון לך וכל מה שיש לך יהיה בשבילו.
בינינו, את לא היית מחכה?

אז יקרה, שיהיה הרבה בהצלחה!
אם תרצי עוד לדבר, אני במייל אז בשמחה
בת-חן
batchenoh@gmail.com