הלכה ומוסר - סתירה בדברי הרב שרלו

שלום וברכה
אודה על האמת שהתלבטתי מאוד אם לענות על שאלה זו. מסגנון הדברים נראה כי היא נועדה להיות פוגענית ופולמוסית, ואני לא בטוח שאתה באמת רוצה לעסוק בשאלה עצמה. מעולם לא הצגתי את עצמי כ"איש מוסר", ומה שאני מנסה לעשות הוא להיות כמה שיותר מוסרי ולעשות את הטוב והישר בעיני ד'; אני מציע לך כי לא תכנה במילים "פושעת" את מי שנוהגת בניגוד לדעתך, ובוודאי שלא לכנות מישהי שנמצאת במצוקה קשה ופועלת בדרך שנועדה שלא להשאיר אותה לבד בעולם; אני לא "פוסק עם הליברליות" אלא אך ורק עם ההלכה; אינני מעודד נשים יחידאיות ללדת ועוד ועוד. הסיבה שאני עונה היא רק כדי שלא תתפרש התלבטותי כהתחמקות.
אענה לך באותו סגנון בו אני מלמד את דברי בעלי התוספות בישיבתנו:
אם ננתח את השאלה הנמצאת בדבריך נראה כי היא בנויה על ההנחות הבאות:
א. לידת ילד על ידי אישה יחידאית היא "אסון נורא".
ב. יש להתחשב באסון הנורא שייולד לילד, ולא ללדת אותו.
ג. במפגש בין כאבה של האישה לכאבו של הילד – כאבו של הילד גובר.
בדרך כלל, כדי לתרץ תירוץ, די לנו אם נסתור אחת מנקודות ההנחה בלבד. ברם, במקרה הזה אני סובר ששלוש נקודות ההנחה גם יחד אינן נכונות, וכאמור- מישור הדיון יהיה מוסרי בלבד, כיוון שעל המישור ההלכתי כתבתי כבר כאן http://ypt.co.il/show.asp?id=22400 וכאן http://www.ypt.co.il/show.asp?id=22451.

א. אין ספק שטוב לו לילד להיוולד למשפחה מאושרת בה יש אב ואם. זה בוודאי טוב יותר מאשר להיוולד לאישה יחידאית. אולם מכאן ועד ההגדרה כ"אסון נורא" וכ"אכזריות" המרחק הוא כה גדול, שקשה להבין כיצד אתה משתמש במילים אלה. מעבר לכך, אם זו עמדתך, עליך לשלול לידה של כל ילד שמצבו יהיה חמור ממצבו של ילד כזה. אדרבא, פסוק שאסור למשפחה שבה ההורים רבים – להביא ילד לעולם; אסור למשפחה שיש בה נשאות גנטית של מחלה קשה להביא ילד לעולם; אסור למשפחה שבה אחד ההורים מסומם או אלכוהוליסט להביא ילד לעולם, ועוד ועוד. אם אכן מדובר באסון נורא ובאכזריות – אלה מצבים הרבה הרבה יותר קשים מאשר לידה לאם יחידאית. אם אתה שם לב יש בדבריי שתי טענות: טענה אחד היא שאף שזה בוודאי לא נעים ולא טוב להיוולד לאם יחידאית – אי אפשר לכנות את הדברים בשם "אכזריות" ו"אסון נורא"; טענה שניה היא שאתה לא עקבי בדבריך ואתה לא היית אוסר על אף אחת ללדת זולת אם יחידאית. נראה איפה כי הטענה שלך היא טענה "מגויסת" ולא טענת אמת.
ב. כאמור לעיל, אתה צודק שלו הייתה בחירה בין להיוולד לזוג הורים ולהיוולד לאם יחידאית – חובה הייתה להביא ילד לעולם לזוג הורים. אלא שלא זה המצב – הבחירה היא בין להיוולד לאם יחידאית ובין לא להיוולד כלל. הקביעה כי לילד שלא היה נולד אלא בדרך זו עדיף כלל לא להיוולד אינה עומדת במבחן המוסר ובמבחן הפסיקה. אדרבא, האם אתה יכול להראות ולו מקום אחד בו יש זכויות בהלכה לילד שלא נולד ? למעלה מכך, האם אתה יכול להראות ולו מקום אחד בו ההלכה מדברת בשפת "זכויות הילד" ? האם לא מדובר כאן בהמצאה חדשה, שכמובן שאני סובר שיש להיות "איש מוסר" ולדאוג גם לזכויות ילד שנולד, אולם מכאן ועד המסקנה שלך המרחק רב מאוד.
ג. אתה מתעלם בדבריך מכך שגם לשיטתך מדובר בכאב של שני צדדים – הילד שעוד לא נולד ושל האישה הקיימת לפנינו. על כן, לא די להוכיח שלילד יכאב, אלא יש צורך גם להוכיח שבהתנגשות בין שתי הרגישויות – זו של הכאב העתידי של הילד גוברת. ההנחה כי בהתנגשות שבין כאבה של האישה ובין כאבו של הילד – זה של הילד גובר, וכאבה של האישה הוא "אכזריות" אינה נכונה. לא מדובר באישה פושעת. מדובר באישה שרוצה לממש את מהות הקיום האנושית, וכפי שרחל אמנו אמרה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי". לקרוא לאישה כזו פושעת, ולתבוע ממנו לדחות את כאבה מפני ההנחה שלילד שיוולד יהיה קשה – האם זה מוסרי ? האם זו לא אכזריות (לאור השימוש שלך במילים אלה) ? לעולם קודם כאב הרגישות הוודאי של אישה הקיימת לפנינו להתמודדויות שילד עתידי ייאלץ להתמודד איתן.

לאמור – מבחינה מוסרית נראה כי שלוש ההנחות שלך גם יחד לגבי אי-המוסריות הן לא נכונות, וממילא נראה שבדבריי לא רק שלא נעלם המוסר, אלא שהמוסר הוא הוא אחד הגורמים הפשוטים והיסודיים ביותר לפסיקתי בנושא זה.



כל טוב