שאלה
הי:)
יש לי שאלה קטנה...
אחת ההוכחות לאמונה שעליהם מבוססת אמונתי היא הנבואה - אנו עדים בדורנו להתגשמותם של נבואות רבות הכתובות בנביאים,מה שאומר שהתנ"ך אמת ומתוך כך גם שהקב"ה ברא ומשגיח על העולם.
למדנו בשיעור מחשבת חלק מהכוזרי, ושם הוא כותב את דעת הפילוסוף שאומר שע"י ההדבקות במשהו רוחני ניתן להגיע לנבואה "ואז יתכן כי הרוחני ההוא ינבא אותך",וזה קצת הפריע לי,כי אם כל אדם יכול להגיע לנבואה ע"י הדבקות בעניין רוחני כלשהו,אולי ח"ו הנבואות שמתגשמות כיום הם נבואות שסתם אנשים התנבאו ע"י שדבקו בעניין רוחני, וכתבו את נבואותיהם בספר שפרסמו לדורות, והם לא נבואות אמת שנאמרו עפ"י נביאי ה' וקיומם מעיד על נכונות ואמיתיות התנ"ך ומציאות ה' בעולם.
אשמח אם תוכלו להשיב לי האם באמת ניתן להגיע לנבואה ע"י הדבקות בעניין רוחני, ואם כן, איך זה מתיישב עם מה ששאלתי...
תודה רבה:) ה' יברך אתכם!!!!!!!
תשובה
שלום לך שואלת יקרה,
משמח לראות כמה שיבת ציון והתגשמות הנבואות מוחשיות עבורך, וכיצד הנבואה קשורה לעולמך.
הנבואה היא יסוד חשוב ביהדות, והתנ"ך מורכב ברובו מספרים שנכתבו מתוך התגלות נבואית. לכן כל מי שמאמין בתנ"ך מוכרח להאמין בנבואה. הדבר הראשון שחשוב לזכור כשניגשים כיום אל הנבואה, הוא שהנבואה הישירה הסתיימה בסוף תקופת בית שני (סנהדרין יא, א). מאז אין בנמצא רועים רוחניים שהקב"ה מתגלה אליהם כפי שנגלה אל הנביאים (רוח הקודש לא הסתלקה, אבל זה עניין אחר).
אך שאלתך נוגעת לימי קדם – לתקופה שבה הילכו נביאים בעם ישראל. ואת רוצה לדעת מה מקנה לתנ"ך אמיתיות, אם ייתכן שסתם אנשים דבקו בעניין רוחני אקראי והתנבאו כתוצאה מכך. בנוגע לחשש שלך, נתבונן בשתי נקודות:
א. הגמרא במגילה (יד, א) אומרת כי הנבואות שנכנסו אל התנ"ך הן רק אלה ש"נצרכו לדורות". פעם היו המוני נביאים ונבואות ("כשם שעמדו להם לישראל ששים ריבוא נביאים כך עמדו להם ששים ריבוא נביאות" (שיר השירים רבה ד, כב)), והם התנבאו דברי אמת שהגיעו כמסר מהקב"ה. אלא שרוב הנבואות התייחסו לשעתן ולא היו רלוונטיות לעתיד לבוא (כלומר לנו). כאשר חכמים קבעו אילו ספרים ייכנסו לתנ"ך, הם גם הכריעו איזה נבואות יימסרו לדורות הבאים ואיזה לא. אבל הבחירה שלהם לא ניסתה לקבוע כי שאר הנבואות היו שקריות! חלילה, הם הכירו בכך שהיו נביאים רבים, אך המניע שלהם בגיבוש התנ"ך היה הקשר אל הדורות הבאים.
ב. עולה מדברייך כי את חוששת מהאפשרות להידבק ב´סתם´ עניין רוחני, שהוא דומה לברז שכאשר פותחים אותו – במקום להוציא מים הוא מייצר נבואה. וזו אכן גישה המזכירה את הפילוסופים הניאופלטונים שריה"ל התמודד עם דעתם. אבל זו אינה דעת היהדות. כפי שגם הכוזרי וגם הרמב"ם כותבים – כדי להתנבא, האדם צריך לסגל לעצמו תכונות טובות ("אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם וענו" (נדרים לח, א)); זה אינו עניין טכני שמצריך רק ידע שמסביר ´איך להידבק בעניין רוחני ב5 צעדים פשוטים´.
הדבקות ברוחני היא התקשרות עם הקב"ה, ולכן כל תובנה שתתגלה כתוצאה מכך, היא דבר א-לוהי ואמיתי. הדבקות ברוחני אינו עניין סתמי או טכני, ולכן גם אם אדם שנראה פשוט מתנבא – זו עדיין נבואה אמיתית. למשל, חז"ל אמרו על הנביא יחזקאל שהוא השתייך לפשוטי העם, ומזה אפשר ללמוד שהמוצא של אדם אינו חוסם את דרכו אל הקב"ה.
לסיכום, הנבואות שנכנסו אל התנ"ך נבחרו בקפידה, אבל אין זה אומר שלא היו עוד נביאים שנבואתם הייתה אמיתית. העניין הרוחני אינו איזו מערכת שצריך ללחוץ על כפתור והיא פועלת, אלא מפגש עם הקב"ה, ולכן מי שהצליח להגיע למפגש הזה – הגיע לדבר אמיתי.
מקווה שהדברים יתיישבו על ליבך.
חננאל
hananel8@gmail.com