שאלה
אני ממש רוצה ללמוד על הקנאה, פחות על כמה שהיא לא טובה ושהיא חטא אלא אולי יש ספר שמלמד ונותן דרכים להתגבר עליה? היא ממש מקשה עלי! או שאולי בכלל הדרך היא רק להעריך את עצמי יותר? (לא הקנאה של למה לאחרים יש ולי אין, זה מין עצבות כזאת מההרגשה שאני לא אהובה כמוהן, לא חברותית כמוהן וכו'..)
תודה רבה מראש! (:
תשובה
בס"ד
שלום יקרה!
כשקראתי את השאלה שלך חשבתי לעצמי שיש בך המון בגרות ומודעות עצמית גבוהה. וזה למה? כי לא תמצאי הרבה אנשים שיבואו ויגידו "אני מקנאה" (מכירה את הפולניות האלו שיאמרו: "אני? מקנאה בה? מה פתאום? מה יש לי לקנא בה?"). השאלה שלך מעידה על המון אמת שיש בך וזה דבר כל כך יפה ומעורר הערכה! יישר כוח!
אם תגיעי לאולם הומה אנשים ותבקשי: מי שקינא לפחות פעם אחת בחייו שירים את היד, מבטיחה לך שכולם ירימו את שתי הידיים. אדם שלא מקנא פעם אחת בחייו, צריך לבדוק אם הכול תקין במערכת. קנאה היא רגש טבעי שמלווה אותנו מאז שאנחנו קטנים עד סוף חיינו. אם יש לך אחים קטנים, את בטח זוכרת את התחושה שליוותה אותך כשהם נולדו. אימא הולכת לבית החולים וחוזרת עם יצור צווחן ואדום שכל היום רק בוכה וישן, ו-כ-ו-ל-ם מתייחסים רק אליו! הוא לא עושה דברים יוצאי דופן, סתם אוכל וישן, וכולם כל הזמן סביבו. ואת, החמודה הקטנה, שכולם עכשיו אומרים לך שאת ילדה גדולה ומזל טוב על האח הקטן, לא מבינה למה הם מתייחסים אליו כל הזמן ושוכחים אותך! ואת רוצה שיתייחסו גם אליך! מוכר?
עם השנים, הקנאה הזו משתנה, אבל כל אחד חווה אותה עשרות, אם לא מאות פעמים בחייו. אם זה בבית הספר, כשחברה מקבלת ציון יותר גבוהה, כשאחת נכנסת להדרכה בסניף והשנייה לא, כשיש מישהי מקובלת בשכבה שכולם אוהבים, כשמישהי יפה יותר, רזה יותר, מצליחה יותר. אפילו אצל אנשים מבוגרים יש קנאה: למה האחד מרוויח יותר מהשני, למה לאחר דירה כזאת ולי לא? למה לו יש ילדים מוצלחים ושלי לא?
אני זוכרת מהימים באולפנה שהייתה לי חברה שלא משנה מה, היא הייתה מצליחה להקשיב בשיעור, ייפול כל העולם, היא תקשיב ותסכם. ואני, כל כך קינאתי בה! יא וואלי! כל הזמן אמרתי לעצמי: למה? למה, למען ה´, היא כולה אוזן למה שהמורה אומרת, ואני כולי אוזן סתומה? למה? זה לא פייר!
התחושה הזו של "לא פייר" היא מקור הקנאה. אנחנו מרגישים שהעולם לא הוגן ולא מאיר לנו פנים. ואיך אנחנו מגיעים למסקנה הזאת? כי אנחנו כל הזמן עסוקים בהשוואה לאחרים. הרי אם היינו חיים על אי בודד, סטייל רובינזון קרוזו, האם היינו יכולים להרגיש את אותה התחושה של חוסר ההגינות? רק כשיש לנו למי להשוות, ואנחנו מגלים שבהשוואה לאחר המזל שלנו די נאחס והגורל לא האיר לנו פנים, מנועי הקנאה אצלנו מתחילים לפעול.
אז הבנו מי האימא והאבא של הקנאה, אבל מה עושים איתה?!
אומרים שזיהוי הבעיה היא חצי פתרון, קודם כל חייבים לזהות שאנחנו מקנאים באחר. לפעמים אנחנו יכולים לכעוס על מישהו בלי לדעת למה, ואחרי בירור פנימי אפשר לראות שאנחנו בעצם מקנאים באותו אדם ורוצים מה שיש לו. זיהוי תחושת הקנאה הוא שלב הכרחי ובלעדיו אי אפשר להמשיך. (ב"ה שאת, בבגרותך, הצלחת להבחין בה(
השלב השני לא קורה אצל כולם, אבל קורה אצל הרבה אנשים. אנחנו מגלים שאנחנו מקנאים במישהו ואז מתחילים להאשים את עצמנו: "איזה בנאדם אני... איך אני מקנאה? איזה נוראי זה, ועוד בחברה שלי? אין לי בושה?"
התחושה הזאת, היא בדיוק המלכודת הנוראית שלתוכה אנחנו עלולים ליפול. כי יש משהו יותר גרוע מלטעות, וזה להיכנס לייאוש כי טעינו. טועים טעות טעינו, ולא צריך עכשיו להיכנס לסרטים ולאכול כאפות על זה. אנחנו רוצים לתקן, וזה שנתבוסס בתוך כל הייאוש לא יועיל לנו אלא יוריד אותנו עוד ועוד למטה.
ה´ לא מצפה מאתנו להיות מושלמים. התורה ניתנה לבני אדם, לא למלאכים, ואם לא היינו טועים לעולם, לא היינו יכולים לקיים אותה. כתוב: "אין אדם עומד על דברי תורה אלא אם נכשל בהן". חלק מלהיות עובדי ה´ באמת, חלק מקבלת התורה ועול מצוות זה להיכשל, להתחרט, להחליט לשנות ולבחור בטוב.
אני רוצה לספר לך סיפור קצר:
אבא אחד הגיע בערב הביתה וראה שהבנים שלו רבים ומעליבים אחד את השני כדי להראות מי יותר חכם. אסף האב את הבנים ואמר להם שהוא ישאל אותם שאלה פשוטה, כל אחד ינסה לענות עליה, ומי שיקבל את מס´ הנקודות הגבוהה ביותר - ינצח. לקח האב חוט באורך מטר ושאל את בניו איך אפשר לקצר את החוט בכל צורה ודרך שיבחרו. הבנים ניסו, כל אחד בתורו, לקצר את החוט בדרכים שונות: לחתוך, לקפל, לשרוף חלק (לא עלינו ....)
האב אמר לילדים: כל הכבוד! עניתם על חצי משימה, כל אחד מכם זכה ב-50 נקודות. הילדים לא הבינו, מה החצי השני של המשימה?
ביקש האב לקצר את החוט בלי לגעת בו!
ניסו הבנים עוד ועוד בכל מיני שיטות, אבל לא הצליחו למצוא פתרון. פנה האב אל קופסת התפירה שעמדה בצד, הוציא ממנה חוט ומספריים וחתך מהחוט חתיכה ארוכה יותר מהחתיכה הקודמת והציג אותה ליד החתיכה הראשונה.
הושיב האב את בניו ואמר להם: כדי להקטין מישהו, אתה לא צריך לפגוע או להעליב, מה שאתה צריך לעשות, זה להגדיל את עצמך.
קנאה היא רגש שהקב"ה ברא וכמו כל רגש יש בה צד טוב וצד פחות טוב. גם חכמינו אמרו זאת, מצד אחד אנחנו יכולים לראות את המשפט: "הקנאה התאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם", ומצד שני, יש את המשפט: "קנאת סופרים תרבה חכמה". קנאה זה דבר טוב אם מפנים אותה לכיוון הנכון.
כדי להקטין את תחושת הקנאה, את לא צריכה למחוק אותה לגמרי, אלא להגדיל את עצמך. אם בגלל הקנאה שאת מקנאה בחברה שלך, את רוצה להתקדם, להשתפר במעשים טובים, בבין אדם לחברו, בקשר שלך עם הקב"ה, אם את מרגישה שכל מה שהיא עושה, את גם רוצה לעשות, זה דבר כל כך טוב! כי עכשיו כל מה שאת צריכה לעשות, זה להפנות את הרצון לחקות אותה לאפיקים חיוביים. אם את רואה שהיא מכבדת חברות, למה שגם את לא תכבדי את החברות? אם את רואה שהיא משקיעה בלימודים, אדרבה, תשקיעי גם. אם בגלל הרצון להיות כמוה, תשפרי ותגדילי את עצמך - זה מדהים!
ועוד נקודה קטנה, פעם שמעתי עצה מעולה: אם מרגישים שמקנאים במישהו - להתפלל עליו. את כותבת שזו החברה הכי טובה שלך, וזו התחלה נהדרת. תתפללי עליה, על החברה הכי טובה שלך, תתפללי עליה שתצליח בכל מה שהיא עושה.
נשמע משוגע, נכון? אבל זה לא בדיוק כך.
כשאת עושה את זה, את בעצם שוברת את הטבע שלך, את מגדילה את עצמך, עובדת על המידות שלך בצורה הכי טובה שיש, והקב"ה יעזור לך!
אנחנו מאמינים בהשגחת הקב"ה בעולם. הקב"ה מנהיג את העולם במידה כל כך מדויקת, כל אדם מקבל בדיוק את מה שמכוון בשבילו על מנת להגשים את תפקידו בעולם. מישהי אחת תהיה חכמה, כי התפקיד שלה בעולם קשור לחכמה שלה, מישהי אחרת תהיה שמחה כי התפקיד שלה בעולם קשור למידת השמחה שלה. אם מקנאים בעצם אומרים שהקב"ה לא נוהג בדין נכון, הוא הרי מביא לאדם מה שלא מגיע לו, בעוד שלאחר הוא מביא דברים יותר טובים. אבל אם את מבינה שהקב"ה מביא לכל אדם בדיוק מה שמגיע לו, בעצם, כשמישהי מצליחה זה לא מונע ממך לקבל את השפע שלך. לך יש את השפע שלך ולה יש את השפע שלה, והכול מדוד ומדויק ובהרבה רחמים מאת הקב"ה. חז"לנו קוראים לזה: "אין אדם נוגע במוכן לחברו אפילו כמלוא הנימה". לכל אחד יש את השפע שהוא מקבל, וזה שאחד מקבל יותר, לא אומר שזה יגרע ממך ותקבלי פחות.
נכון, לפעמים קשה לראות בעין שלנו איך החוסר שיש הוא טוב בשבילנו, אבל אם נתחזק באמונה שבאמת הקב"ה רק רוצה בטובתנו ורק משפיע עלינו טובות, נוכל להתמודד עם החיים ברוגע ושלווה.
אז בואי נרד רגע לפרקטיקה, איזה ספרים את יכולה לקרוא:
אוהב ימים של צבי איל (מדבר על עין טובה)
בגן האמונה של הרב ארוש (מדבר על לקבל את מה שמגיע לנו בשמחה)
שעריו בתודה של הרב ארוש (לדעת להודות לה´ על מה שיש לנו)
איך להיות החבר הכי טוב של עצמך (לחיזוק הבטחון העצמי)
והכי חשוב – פשוט לכתוב לעצמך דברים טובים על עצמך.
כל יום 5 דברים טובים
ולקרוא את זה שוב ושוב
אבל דברים שאת באמת מאמינה בהם, ומתוך כך תגדילי את עצמך.
אז יקירתי, שבע"ה נזכה לראות ולחוש את טוב הקב"ה עלינו ולהתחזק באמונה בה´ יתברך!
בהצלחה רבה!
אם יש עוד שאלות – אני במייל
בת-חן