שאלה
ויהי דבר ה' אלי בשׁנה התשׁיעית בחדשׁ העשׂירי בעשׂור לחדשׁ לאמר, בן-אדם כתוב-לך .. היום סמך מלך-בבל אל-ירושׁלים [בעצם היום הזה]". יחזקאל כד.
אז ביום הזה התחיל המצור על ירושלים ע"י נבוכדנצר - למה זה אירוע כ"כ נורא שצריך בגללו לקבוע צום לדורות?
ויותר מזה, זה הצום היחיד שמושווה ליום הכיפורים כך שגם אם הצום יוצא ביום שישי לא דוחים אותו! (כתוב בפסוק [בעצם היום הזה] כמו שכתוב ביום הכיפורים "בעצם היום" וכמו שיום הכיפורים לא נדחה כך גם עשרה בטבת לא ידחה) אז מה העניין הגדול של עשרה בטבת?
אז הנה הסבר עם משל קטן..
כששודד בנקים סדרתי נתפס, נשפט ונכנס לכלא, לכולם ברורה ההתרסקות שלו, הוא שדד כ"כ הרבה בנקים ועוד עבר עבירות רבות, ברור הוא מחוסל. השאלה הכואבת היא מאיפה הכל התחיל. הרי פעם הוא היה ילד תמים ופשוט שבסה"כ רצה לחיות ולשמוח...
אולי זה התחיל מתי שכשהוא היה בן חמש ילד תמים, הוא נכנס לקחת לחם מהמכולת כי היה רעב בגלל שההורים שלו היו עסוקים במריבות בניהם כל הזמן במקום לדאוג להאכיל אותו. אולי זה בגלל שהוא ילד מאוד רגיש ומעולם לא קיבל את החום שהוא היה כ"כ זקוק לו ואולי זה בגלל שהוא נגרר אחרי חברים רעים שפגעו בו ודרדרו אותו.. וזה הוביל אותו לאן שהגיע...
זו שאלה כואבת מאוד, אך מכאן הדרך לתיקון. אם נוכל לדעת מה השורש של כל ההתרסקות שלו, נוכל גם לסלול דרך לתיקון שלו.
והנה הנמשל – עם ישראל זרוק בגלות מאז החורבן 2000 שנה, סובל יסורים קשים והנורא מכל – השואה. בט' באב אנו צמים על החורבן על המכה, על השבר. אבל השאלה הכואבת היא מאיפה כל זה התחיל? למה הגענו לאן שהגענו?
וזה ענינו של עשרה בטבת. מכאן כל הצרות התחילו ומכאן אנחנו נתחיל לתקן.
ההתחלה העדינה של החורבן הגדול. לא שמים אליה לב, הכל נראה בסדר, אבל משם יתחיל השבר הגדול.
ביום הזה התחיל המצור על ירושלים – ביום הזה אמרו לנו הגויים, או יותר נכון ה' אמר לנו ע"י הגויים – אל תתרחבו, תתכנסו בתוך עצמיכם. מצור. אין יוצא ואין בא. [דיכוי החיים של עם ישראל.]
מהו שורש כל הצרות שאח"כ יתבטאו בחורבן הגדול בט' באב וב2000 שנות גלות? זה שעם ישראל לא חי בצורה טבעית ובהרחבה אלא בצורה חנוקה ומדכאת.
שמו על ירושלים מצור! ירושלים יפה נוף, משוש כל הארץ, עיר הצדק – חנוקה. אם ירושלים חנוקה – שאר הצרות כבר בפתח. את ירושלים אי אפשר לחנוק! ואם חונקים