שאלה
[סיכום מתוך הספר "שמחת תורה" – יהודה טהרלב]
"[וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה. אֲדֹנִי שָׁאַל, אֶת-עֲבָדָיו לֵאמֹר: הֲיֵשׁ-לָכֶם אָב, אוֹ-אָח. וַנֹּאמֶר, אֶל-אֲדֹנִי, יֶשׁ-לָנוּ אָב זָקֵן, וְיֶלֶד זְקֻנִים קָטָן; וְאָחִיו מֵת, וַיִּוָּתֵר הוּא לְבַדּוֹ לְאִמּוֹ וְאָבִיו אֲהֵבוֹ]" (בראשית, פרק מ"ד פסוקים י"ח – כ').
"אלה כל המזוודות?" שאלה ליטל, "אני לא רוצה לאבד את השמלה שקניתי בדיוטי-פרי".
"אני חושב שכן," ענה חן, גורר לתוך חדר המלון את המזוודה האחרונה, "ובכלל, אני חושב שלפחות [חצי] מהמזוודות כאן מלאות בבגדים שלך.
חשבת במקרה על דברים אחרים? כמו למשל – [אוכל]?! איך נמצא [אוכל כשר בפריז]?".
"יש לך מזל שאשתך הטרייה חושבת על הכול מההתחלה!" ענתה ליטל והוציאה לשון בחיוך, "כמה ימים לפני הטיסה מצאתי באינטרנט פרסום על אטליז [כשר וסמוך למלון].
עכשיו תפסיק לשבת על הספה במנוחה כמו זקן – ולך תקנה עוף נורמאלי בזמן שאני מארגנת את הדברים".
חן נאנח ויצא מהמלון לכיוון האטליז, שמח שזכה באשת חיל כמו ליטל.
כשהגיע קרוב לאטליז שמע קולות לא מובנים, ואז נתקף בהלה:
"איך אני אמור לבקש עוף [בצרפתית]?".
מקווה למזל טוב, נכנס חן לאטליז וראה שם בעל ואישה מאחורי הדוכן.
לחן פתאום עלה רעיון – הוא נפנף בידיו וקרא בקול "[קוקוריקו! קוקוריקו!]".
הבעל הסתכל בבלבול על אשתו, והיא אמרה "הוא כנראה רוצה עוף...".
חן אמר בפלא: "אם הייתי יודע שאתם מבינים עברית – לא הייתי מתאמץ [לדבר צרפתית...]"
בפרשת "מקץ" קראנו על יוסף, ששם לב שלא כל האחים באו למצרים – בנימין חסר.
הוא נבהל לגמרי!
אולי שהאחים הרגו גם את בנימין – הרי גם הוא בן של רחל...
וכשיוסף רואה את בנימין - המבחן ממשיך:
האם האחים יסכימו למכור את בנימין בגלל שאולי גנב את הגביע – כמו שמכרו אותו? (יוסף היה בגדר "מורד במלכות" כשנמכר).
באמצע המתח הזה מתחילה הפרשה שלנו – [פרשת "ויגש"]:
יהודה "פותח את כל הקלפים" בפני המשנה למלך המצרי.
הוא מספר בפירוט מה עבר יעקב – האב הזקן של האחים, ושובר לאט-לאט את הלב של כל השומעים.
שיאה של הדרמה הוא, כשיהודה מתעקש ומקריב את עצמו במקום בנימין