שאלה
שלום רב,
קראתי את השאלה 'בודדה - מרגישה צורך לחברה שתחזק אותי', ולמרות שהרבה ממה שהיא כתבה היה נשמע דומה למה שאני מרגיש, הרגשתי שלא בטוח שזה דומה, הן בגלל הגיל והן גם בגלל הסיטואציה. מצטער מראש על האורך!
אני בן 20, חייל שכנראה יוצא בעז"ה לקורס מכים, כרגע במסלול של הסדר (שיעור ג). בשנים האחרונות היה לי חבר, ממש חבר נפש, שהיינו מדברים על הכל, על כל הבעיות, כל החששות, על סתם דברים, על החלטות, על קשיים, על כל דבר שבעולם, כל מה שאפשר לחשוב עליו, היה חבר נפש, חבר שאפשר לשתף איתו הכל, שבאמת מבין אותך, גם בלי שתדבר, מבין מה אתה מרגיש. ודיברנו על הכל, על החלטות, שינויים של האישיות (עד כמה שזה נשמע 'מפוצץ'), קשיים, משברים, תובנות של החיים, מטרת החיים, בעצם על הכל, והקשר היה ממש טוב. באמת שהיה טוב שיש ככה חבר שככה מבין אותך בצורה מדהימה ושאפשר לשתף ולדבר על הכל ולדבר שעות בלי לשים לב. בזמן האחרון הוא קצת 'נעלם', ז"א זה לא שאנחנו לא חברים או שהתרחקנו, פשוט הוא עבר למקום התנדבותי מסויים שממש טוב לו שם ב"ה, אך הוא דורש ממנו הרבה והוא לא מוצא פנאי לדבר וגם לא ככ מגיב על הודעות וגם כשמגיב זה במילה וחצי. זה לא בכוונה, אבל זה חסר לי. חסר את האדם הזה שאפשר לשתף איתו את הכל, לחלוק איתו מחשבות, חוויות, לשמוע ממנו , להתייעץ על הכל, קורס מכי"ם, ישיבה, האם לצאת לקראת חתונה ועל הכל, וזה ממש חסר לי, אני מרגיש חנוק כזה, חסר את הדיבור העמוק הזה על החיים , תובנות שעולות, את השיתוף וההתלבטויות...
כתבתם בתשובה של השאלה הזאתי משהו בסגנון של 'אולי המשימה שלך היא דווקא מתוך זה שאתלבד, יש את הייחודיות שלך, המדרגה שלך', אך זה עדיין חסר לי ממש, ולא רק בקטע של ההתייעצות, גם בקטע של סתם השיתוף, של הדיבור על החיים.
אם אתם מכירים את הספר 'מים שאין להם סוף' של מיכאל שיינפלד, יש שם סיפור של יאיר ונורית וחוץ מזה שממש 'התחברתי' לכל הקשר הזה שלהם זה גם אולי קצת דומה וזה גם חסר לי. מה אתם אומרים? וד.א יכול להיות שזה זמן.סימן של קשר אולי של חתונה, או שזה בריחה למצוא מישהו אחר כי זה חסר לי, לחפש עוד 'חצי שני'. חשבתי שאולי לו זה פחות חסר כי הוא ככ עסוק בעשייה במקום להתלבט על החיים שזה פחות מפריע לו, אבל בתור חייל בצה"ל או אפילו בישיבה זה לא ככ רלוונטי.. שלא תבינו לא נכון, זה לא שאני רוצה לוותר עליו ולא שאני מחל
תשובה
שלום לשואל היקר
חברים זה דבר נפלא ועצום ולא לשוא המשנה אומרת 'קנה לך חבר'.
יחד עם זאת, באמת צריך ללמוד כיצד מתמודדים גם עם העדר חברה. בסופו של דבר, חברים זה לא משהו ש'הולך איתנו לכל מקום' אלא החיים מתפתחים ומתקדמים ולפעמים יש זמנים שאין לאדם חברי נפש לחלוק איתם את מחשבותיו, תהיותיו, התלבטויותיו וכו'
במילים אחרות, זה ברור שזה ממש חסר לך וזה טבעי מאד. מצד שני, כמו שנכתב בשאלה, אולי עכשיו המשימה שלך היא להמשיך עם החוסר הזה. אולי נקח בתור משל - אדם שחסר לו יד ח"ו. אז ברור שזה מאד מגביל ומאד קשה להסתדר, אבל יחד עם זה, צריך לדעת איך ממשיכים הלאה ואיך חיים בצורה בריאה וטובה גם בלי יד. ואדרבה, לפעמים בלי יד, מפתחים יכולות שלאנשים שיש שני ידיים קשה לפתח.
מעבר לכך, כאשר יש התלבטויות ממשיות, אז שווה לחשוב עם מי כן אפשר להתייעץ. אולי קרוב משפחה שמבין, אולי אחד הרמים. זה כמובן לא כמו חבר נפש, אבל בכל זאת זה יכול מאד לתרום.
ביחס למציאת בן זוג - אני רוצה להגיד שלש נקודות
קודם כל - החוסר שלך הוא מאד טבעי ומאד נכון ושיעור ג' זה בהחלט זמן מתאים לחפש בן זוג.
דבר שני - בדרך כלל, לא כדאי להתחיל לחפש בתקופת הצבא. חיפוש בן זוג דורש המון כוחות נפש והמון משאבים שלא תמיד ישנן בצבא. כמובן שיש הרבה כאלו שעשו את זה (וגם אני..) אבל אם אין הכרח, אני חושב שעדיף להמנע, במיוחד בשירות קרבי (אני הייתי בשירות ערפי, אז זה באמת פחות הפריע)
דבר שלישי - כמו שכתבת - חשוב לחפש בן זוג, לא ממקום של 'בריחה' אלא ממקום של 'השלמה'. הכונה היא, שצריך לדעת ללמוד להחליט על דברים גם בלי בן זוג או חבר, אלא פשוט - להחליט לבד עם כל הקושי שבדבר. אם אתה מצליח בכך, אז זה בהחלט המקום לחפש בן זוג
ברכה והצלחה
טוביה
tsbias1@Gmail.com