שאלה
אני ובעלי התחתנו בעשרת ימי תשבוע בתשעה, אני בת 19 והוא 24 אנחנו שומרים מסורת ומאז מצוות טהרת המשפחה אנחנו הולכים ומתחזקים. בנסיבות שקיימות אנחנו גרים ביחד עם אחיו בן 21 בצבא, הבית שבו אנחנו גרים בכבוד אך לעיני משפחתנו הוא נחשב לא ראוי לגדל בו ילדים עבורי הכל הבל הבלים ושטויות העיקר שיש מצעים נקיים ומה לאכול והעיקר שיש קורת גג מעל ראשנו לפני החתונה הייתי בטוחה שאני רוצה לחכות לפחות שנתיים לפני שאני מביאה ילד לעולם אך משהו כנראה קרה ויום אחרי החתונה יש לי דחף פנימי שרוצה להביא ילדים ומהר למרות שאני מרגישה קצת לא בשלה. אז א: האם נכון לי להביא ילדים? בעלי הוא המפרנס ואני יותר עקרת בית ועובדת קצת בשביל שתהיה לי תעסוקה. ב: אני באמת צריכה ״בית ראוי״ ומפואר בשביל לגדל ילדים? (בבית שלנו לפנינו גרו זוג חרדים עם מספר ילדים דירת 3 חדרים)
תשובה
בס"ד
שלום רב,
את צודקת לחלוטין בקביעה שלך שלא התנאים הפיזיים קובעים. ילד יכול להיות מאושר גם אם מגדלים אותו בבית קטן והוא יכול להיות אומלל גם אם יגדל בווילה עם בריכה צמודה...
עם זאת עליך לדבר עם ההורים ולברר האם ההסתייגות של המשפחה היא רק בגלל התנאים החומריים? אולי הם רואים דברים נוספים?
את מציינת בצדק רב שצריך תנאים בסיסיים של קורת גג, אוכל בריא, לבוש וניקיון - כל השאר לא הכרחי.
באותה מידה חייבים לבדוק שגם התנאים הרגשיים הבסיסיים ברורים:
כדי שהילד יגדל ויתפתח בנפש בריאה וחזקה, הוא צריך לגדול בבית שיש בו ביטחון ויציבות.
צריך שהזוגיות תהיה איתנה, צריך שהכלכלה תהיה בטוחה.
לסיכום - בית קטן ודאי אינו סיבה להימנע מילדים.
אם יש קשיים או חששות אחרים צריך לבדוק אותם לגופו של ענין.