שאלה
[מתוך מאמר של הרב אליהו ליפשיץ]
"אמר רב ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה ואינו יוצא בנרו של בעל הבית דלא הוי בכלל איש וביתו" (מסכת שבת, דף כ"ג עמוד א').
מצות נר חנוכה לדעת ה[רא"ש] איננה מצוה המוטלת על כל אחד ואחד, ואיננה גם מצות הבית.
מצות נר חנוכה היא מצוה המוטלת על המשפחה – "[נר איש וביתו]".
יש תרבויות, ובכללן התרבות המודרנית שבה אנו חיים, המעמידות את האדם הפרטי במרכז, אבל בחגי ומנהגי ישראל - אפשר לראות ש[ההפך הוא הנכון].
חנוכ"ה נותן את הדוגמה המתאימה ביותר!
סיפור החנוכ"ה מתחיל עקב גזירות אנטיוכוס הרשע:
היוונים אסרו את [לימוד התורה] ואת החינוך יהודי – וחייבו ללמוד חוקים יוניים במקומם.
חייבו כל אחד – מתינוק ועד זקן, לעבוד [עבודה זרה] ולחלל [שבתות וחגים].
הפסיקו את [עבודת המקדש] וטימאו אותו – ובמקומו הקימו מקדש לאלילים.
אסרו [ברית מילה ואכילת כשרות] – וכך חיללו את גוף ואת נפש היהודי.
ובנוסף: הם פגעו ב[משפחה הגרעינית] היהודית – כל אישה שהתחתנה הייתה צריכה להיות בלילה הראשון עם הנציב היווני.
מתוך הניסים של חנוכ"ה וגבורת המכבים – אפשר ללמוד על הקשר ההדוק בין הכלל לפרט בעם ישראל.
המשפחה לדורותיה מופקדת על מסירת תורה מדור לדור.
כל אחד ואחד ממנה צריך לראות עצמו לא כאדם העומד יחידי ואומר אני ואפסי עוד, אלא [כחוליה בשרשרת], חוליה שנוהגת כבוד רב בדור הזקנים ובאמונתם, שלולא הם – הוא לא היה כאן.
הוא צריך לראות את עצמו גם כחוליה ש[מרגישה ייעוד ושליחות בחינוך] דור ההמשך, שבו ובחינוכו – תלוי העתיד של עם ישראל.
בזכות השרשרת זאת בוטלו כל גזרות אנטיוכוס, שרשרת האכפתיות של כל יהודי מחברו ומריבונו של עולם.
דווקא בחנוכ"ה, במועד המסמל יותר מכל את המאבק של התרבות הישראלית בתרבויות זרות, חיזקו חכמים את התא המשפחתי בהגדרתם אותו כ[יחידה אורגאנית אחת, שמקיימת ביחד מצוה אחת] - מצות "נר איש וביתו".
או במילים אחרות:
"נר איש וביתו" הכוונה – האיש [מאיר] מאורו הפרטי על כל הכלל.
ובזכות זה שכל אחד הוא אור קטן – כולנו בעצם [אור איתן]!!!
חג אורים שמח וחודש טוב!
חברים מקשיבים