שאלה
עקב סרטן קשה מאוד ואלים, אבא שלי גוסס בבית החולים
נותרו לו שבועות אחרונים
אני השנייה מבין ארבעת הילדים (יש לי עוד שתי אחיות קטנות, הקטנה בת 12!!)
אני פשוט לא מצליחה לקבל את העובדה שעוד מעט לא יהיה לי אבא לכל החיים
אני בדיכאון ובוכה בכל מקום
לא מבינה את הטעם בלחיות בעולם עם כל כך הרבה צער
פיגועים, מחלות קשות, הרוגים, מלחמות, חיילים שנהרגים בני 20 (!), אונס, גניבות, רצח, ילדים שמתים, בגידות, שחיטותיות ומה לא...
אני יודעת שיש גם רגעים מאושרים
אבל חשבתי על זה הרבה ואם משווים בין רגעי האושר הגדולים לרגעי הסבל הגדולים אין מה לעשות - עוצמת הסבל גוברת על עוצמת האושר וכולנו יודעים זאת
אני לא מוצאת טעם לחיות אחרי שאבא שלי ילך לעולמו
רק בן 53
איזה מן עולם זה?
למות בגיל כה צעיר, לא לחוות חתונה אחת, נכד אחד...
כל דבר קטן מזכיר לי אותו וזה מצד אחד טוב כי אני לא ארצה לשכוח לעולם, ומצד שני רק מדכא יותר
אני החלטתי כן לדבר עם פסיכולוג ולפרוק את הלב... אבל מה כבר הוא יגיד לי שישנה את המחשבה והצער..
איך אפשר להתמודד?
תשובה
בס"ד
שלום רב,
עוברים עליך דברים קשים מנשוא.
חרדה, אימה, דאגה, עצב... אין מילים לתאר את רוב הקושי וגודל הכאב.
רק אנשים קרובים מאוד אליך שיכולים להיות באמת אתך - לגמרי אתך, בתקופה הזאת, יכולים לסייע לך להתמודד.
אני בטוח שיש כאלה - במשפחה, בין החברות, בין השכנות...
גם את תשתדלי להיות קרובה מאוד לכל מי שיחד אתך בסבל הנורא - להיות עם אבא (עד כמה שאפשר) ועם אמא, להיות עם האחים הקטנים, וכל המעגלים האחרים שיש לך.
משם שואבים כוח להמשיך ולשרוד את הזמן הקשה.
יש פרקי תהלים רבים שנכתבו במצבים דומים - אולי תמצאי ביטוי לכאבך -
פרק יג
פרק כב
פרק ל
המבט הקשה שלך על החיים והדיכאון שמלווה אותך באים מתוך ההווה המיוסר שלך, זה זמן לכאוב מאוד אבל לא להתייאש. כרגע האור נעלם ומסתתר ממך, אבל הוא עוד יופיע.