שאלה
שלום כבוד הרב,
אני בת 37 ( הנני מסורתית). בשבוע האחרון קיבלתי הצעת נישואין מבן זוגי שאותו אני מאוד אוהבת. יש לנו היסטוריה של 5 שנים בקשר שלעיתים לא היה יציב, אך ב"ה בשנה וחצי האחרונות הכל הסתדר ואף התחלנו טיפולי פוריות. העניין הוא שמאז ההצעה אני כל הזמן בוכה. ללא הפסקה. יש לי ממש חרדות. איך אעזוב את הוריי? אעבור לעיר אחרת, אחליף מקום עבודה? ( אציין שהוריי בריאים ב"ה), כולם סביבי חיכו כל כך הרבה וכולם שמחים מאוד בשמחתי, ורק אני כל הזמן בוכה על השינוי הגדול הזה שצפוי לי. בעיקר על המעבר לעיר אחרת וההתרחקות מהמשפחה שאליה אני מאוד קשורה. אודה על עזרתך ועצתך, אני לא אצליח לתכנן חתונה במצבי.
תודה רבה
תשובה
שלום וברכה
במצב בו את נמצאת נכון יהיה ללכת בשני מסלולים:
מסלול אחד הוא המסלול הטיפולי. אל תחמיצי את ההזדמנות. נפתחת בפנייך אפשרות חיים שעשויה להיות נפלאה, את חשה מחסומים מסוימים מולה, ובמקום לשקוע בתוך המחסומים האלה – כל כך טוב יעשה לך לקבל את העזרה שאת ראויה לה, שתעזור לך להוריד מהכתפיים שלך את הסלע שאת סוחבת, ולהיפתח לעולם החדש. באפילה הזו תוכלי לעבור לאורה.
מסלול שני הוא המסלול האמוני. לדעת כי נכון לעזוב את ההורים, כפי שכתוב כבר בפרשת הבריאה "על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד"; לא לפחוד לעבור שינויים, כפי שעם ישראל נדד כמאורס ("זכרתי לך חסד נעורייך אהבת כלולותייך, לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה"), ונפתחו בפניו אופקים חדשים, ועוד ועוד.
השילוב של תמיכה וטיפול ביחד עם אמונה והבנה שזו זכות גדולה להימצא במקום הזה – עשויים לפתוח בפנייך את שערי השמחה.
האם את יכולה ללכת בדרך זו ?
כל טוב והרבה אור