שאלה
שלום לרב,
אני בחור בן 28 ולצערי הרב איני נמשך לנשים.
אין לי כל כוונה ללכת אחר נטיות ליבי מאחר וברור לי כי זו אינה דרך התורה, מנוגד לציוויי ה’ וגם ברמה האישית אני רואה בכך דבר פסול ומאוד לא ראוי.
גם בנושא שז”ל אני עושה השתדלות רבה וב”ה יש סייעתא דשמייא ואני מצליח לשמור את עצמי מפני העניין.
כיהודי שהיהדות והתורה מאוד מאוד חשובים לו אני מתקשה להבין מה אני אמור לעשות. אני מאמין באמונה שלמה שה’ לא ברא בריה ‘מקולקלת’ שלא יכולה לקיים את התורה אבל אני לא מצליח להבין מה מצופה ממני.
האם זה נסיון מהקב”ה? האם נגזר עליי להישאר ערירי ולחיות עם עצמי למשך כל ימי חיי?
המצב הוא לא נעים, בלשון המעטה. עד כה הייתי שקוע במסגרות שהצריכו ממני כוחות רבים כך שלא היה לי פנאי רב להקדיש למצבי האישי אך כעת, ועם ההתבגרות בשנים, אני מרגיש בדרך ללא מוצא. מעבר למצב הזוגי יש לי הכל ב”ה - משפחה טובה, חברים, בית, רכב, עבודה ומשאבים כך שהמצוקה מתמקדת בפן הנ”ל בלבד.
אני מתבייש להגיד שמדי פעם עוברת בראשי המחשבה לסיים את חיי או מן תפילה חרישית שאחלה במחלה סופנית שתתן לי את הלגיטימציה האישית והסביבתית להישאר רווק עד יומי האחרון. ככה אני אשים סוף למצב הנוכחי ואף אחד לעולם לא יצטרך להתמודד עם הידיעה על מה שעבר עליי.
אני מתנצל על האריכות ואני יודע שיש פה הרבה מידע והרבה אמוציות. אני מאוד משתדל לשמור על קור רוח אבל חשוב לי לנסות ולברר לגבי אותן שאלות שהעליתי למעלה.
אשמח לכל מידע, מקור, ספר שיאפשר לי לראות את הדברים באור אחר, אולי אפילו אופטימי.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו...
הכרתי בנעורי בחור שהיו לו קשיים דומים, הוא התחתן והקים משפחה לתפארת. אינני יודע מה היו רגשותיו אבל למעשה יש לו המשך מפואר ומכובד בעולם הזה.
אינני מבין בתחום - אני מפנה אותך לקישורים כשרים בנושא הכאוב לך:
https://www.kipa.co.il/ask/show/165352
http://www.hod.org.il/?en=0