שאלה
שלום הרב,
יש לי שאלה קצת פילוסופית שמטרידה אותי. מקווה שאצליח להסביר אותה כמו שצריך.
מאז שאני ילדה התחנכתי על האמונה שכל מה שקורה לאדם זה מהקב"ה ולטובה.
בעיני האקסיומה הזאת סותרת מצב שבו אדם יכול לטעות, כי הרי כל אחת מההחלטות שהוא יקח- תהיה בסוף לטובתו, אז לא יכול להיות שיעשה טעות. ואם יש השגחה פרטית, אז מי בעצם בוחר, אני או הקב"ה?
לפי מה שלמדתי, כשזה נוגע לבחירה בין טוב לרע, ישנה בחירה חופשית (על אף שקשה לנו להבין אותה), אבל השאלה היא לגבי בחירות שאינן בין טוב לרע, או בין עשיית חטא להימנעות מכך, אלא בנוגע לבחירות כדוגמת- איזה מקצוע ללמוד, איפה לגור, במה לעבוד ועוד בחירות יומיומיות כמו איזה מוצר לקנות וכולי.
ובשביל לחדד, לפעמים יש לי הרגשה שעשיתי טעות- הייתי צריכה להתנהל אחרת/ להתבטא אחרת/ לבחור אחרת, ואז ישר אומרים לי- 'לא נורא, הכל מה'/הכל לטובה'. באמת? הכל מה'? לא יכול להיות שפשוט טעיתי?
(אני שואלת את השאלה בעקבות כמה החלטות לא חכמות שעשיתי שגורמות לי לחרטה ואשמה. מסביב כולם אומרים לי שזה מלמעלה ואני תוהה עד כמה זה כך).
בקיצור, האם האדם יכול לטעות? של מי האחריות? ואיך הבחירה מסתדרת עם זה ש'הכל מלמעלה'.
שאלה נוספת באותו עניין אך בהקשר של תפילה:
(אקדים ואומר שכשאני שואלת על תפילה אני מתכוונת לבקשת בקשות מהקב"ה ולא לתפילה שבסידור).
אם בסוף הכל לטובה, למה להתפלל? גם אם אתפלל על עניין מסוים וגם אם לא, בסוף מה שיקרה יהיה לטובה לא?
ובאותו הקשר של התפילה, הגעתי למצב שאני פשוט מפחדת להתפלל. אני מפחדת שאתפלל על משהו שהוא לא לטובתי כי אין לי את הדעת האלוקית לדעת מה באמת נכון לי ומה לא.
לדוג' אם אני יוצאת עם בחור שממש מוצא חן בעיני, אני מפחדת לבקש מהקב"ה שזה יצליח כי יכול להיות שאנחנו לא נהיה טובים אחד לשני. או אם אני רוצה להתקבל למקום עבודה כנ"ל. אני פשוט כבר לא יודעת איך להתפלל על דברים שאני רוצה מרוב בלבול ואשמח להכוונה.
תודה (ומתנצלת על אורך ההודעה).
תשובה
שלום וברכה
השאלה בה את עוסקת מחייבת בירור ארוך ומורכב, שאינו מתאים כל כך לאתר הזה.
אכתוב אפוא ראשי פרקים בלבד, וככל שתרצי להרחיב בנקודה מסוימת – אשמח אם תשובי.
אנו חיים בעולם הזה בתודעה עמוקה כי הרוב המוחלט תלוי בנו. הקב"ה מינה אותנו כבעלי "צלם אלוקים" על העולם, וכך מסתיימת פרשת הבריאה "אשר ברא א-לוהים לעשות". אנחנו העושים. ממילא, העולם הזה מתקדם או נסוג לאחור לאור הבחירה החופשית שלנו, מעשינו בעולם הזה וכדו'. כל התורה כולה מבוססת על אחריות זו לעולם, והרמב"ם אפילו רואה את האמונה בבחירה החופשית של האדם בעיקר אמונה.
והיכן הקב"ה בתמונה ? יש לקב"ה דרכים להתערב במה שנעשה בעולם. אנחנו לא מסוגלים להבין כיצד מצד אחד יש בחירה חופשית, ומצד שני הקב"ה מתערב בעולם. זה מעל ליכולת הפילוסופית שלנו, וגם כאן אצטט את הרמב"ם שניסה לגשר על פני שתי התפישות האלה ולא הצליח (הלכות תשובה ה, ה) עד שהראב"ד שאל אותו למה הוא בכלל התחיל.
בשל כך, אנו חיים תמיד בשני רבדים. רובד אחד הוא כאילו הכל תלוי בנו, וממילא שיש לנו צרה אנו מנסים להיחלץ ממנה, וכהצלחנו אנו מייחסים את ההצלחה למאמצים שלנו; רובד מקביל הוא כאילו הכל תלוי בריבונו של עולם, וכשיש לנו צרה אנו שבים בתשובה ומתקנים ומתפללים וצמים, וכשנעשה לנו משהו שמח אנו מודים ומשבחים ומהללים. זהו פרדוקס האמונה בה אנו חיים.
אין זה נכון כלל ש"הכל לטובה". היו חריגים מאוד בתולדות האומה שחיים כך (ענקי הרוח כמו רבי עקיבא ונחום איש גמזו), אולם הדרך הבסיסית והיסודית שרוב מוחלט של גדולי המקרא ושל חז"ל וממשיכי דרכם חיו בה היא שטעויות שלנו צריכים לתקן, ועל דברים טובים שעשינו צריך לשמוח, ולא להשליך את האחריות מעל כתפינו, ואת המעמד המיוחד של האדם בעולמו של הקב"ה.
זה גם הנושא העומד לדיון על התפילה. אנו מתפללים בשל העובדה שהקב"ה אמר לנו כי אחד הכלים לפעול בעולם הזה הוא לבחור לפנות אליו בבקשה בשעה שאנו חשים שהאתגר גדול עלינו. על כל זה, אשמח אם תקראי על כל זה ב http://www.ypt.co.il/fruit_show.asp?id=67827
לפיכך, אנו מתפללים לאור הבנתינו, ולא פוחדים שמא אנו מבקשים משהו לא נכון, ובד בבד אומרים לריבונו של עולם כי אנו מבקשים ממנו שימלא את משאלותינו "לטובה", ולא "כל שנבקש לו יהי".
כל טוב