שאלה
בעלי מתקשה לקום בבוקר והוא קם דקה לפני סוף זמן קריאה כדי לקרוא קריאת שמע בחטף וחוזר לישון לעוד שעה בערך.....בד"כ הוא קם בסוף כשאני מעירה אותו והוא כולו מבואס מזה שהוא קם מאוחר.....
הבעיה שאני מגיעה מבית שקימה בבוקר לתפילה זה אחד הדברים החשובים ביותר ולכן דבר זה גורם לי לזלזל בבעלי...
נסתי את כל הדרכים, בהתחלה הייתי מעירה לו ואז הוא טען שבגלל שאני מעירה זה עושה לו דווקא לא לקום....ואז עזבתי....וקרו פעמים שהוא היה קם בצהרים ותכלס זה לא עזר לו לקום מוקדם (אפילו שהודעתי לו שמצידי לא אכפת וזה אחריות שלו ואני אוהבת אותו בכל מיקרה וכו) ולכן הרגשתי אחריות ונסיתי להעיר אותו בדרכים שיעזרו לו - בחיוך וכדומה...אבל תכלס מה שקורה זה שאני שכרגע בחופשת לידה והולכת לעיתים לישון לפנות בוקר ואני מתעוררת כל 10 דקות בבוקר מנסה להעיר אותו (אם לא הוא לא יקום מנסיון), ואז אני עיפה ועצבנית, הוא כועס שהערתי אותו (ולא נתתי לו לעשות את זה "לבד") וגם שהוא קם מאוחר....
הדבר גורם לחוסר הערכה מצידי וזה חבל לי....
מה עושים?
איך גורמים לו לקום?
או לחלופין - איך גורמים לי להעריך אותו כשהדבר שמבחנתי הכי מוערך בגבר זה אחד שיודע לשמור על זמנים ולקום בחריצות בבוקר?
סליחה על הניסוח המבולבל
תשובה
ב"ה,
שלום וברכה,
יש לך מודל איך הבעל צריך להתנהג,
וכל זמן שהבעל לא מתנהל לפי המודל הזה נוצרת אצלך אכזבה,
אכזבה מביאה נסיון לשינוי,
השינוי נתקל בהתנגדות,
התסכול מתחזק,
והנה הגענו למבוי סתום!!
אני מציע לך לתת גט למודל שנמצא בראש שלך,
ולשמוח מאוד בכל הטוב שיש בבעלך,
זו לא רק פעולה במעשה, להפסיק להעיר ולשנות,
אלא בעיקר במה שמתרחש בראש.
זה הבעל שלי ואני מאושרת.
בברכה,
דני ארגמן