רוגע - אני תמיד בלחץ

שלום לך חברה יקרה!

ראשית, יישר כוח גדול על העין הטובה שיש לך על החיים שלך ועל מה שיש בהם! את רואה את הטוב שאת מקבלת, מכירה במשפחה שלך, בחברות, בשליחות שיש לך כמדריכה, ורואה כמה זה טוב. את כן רואה גם קשיים, אבל בסך הכל, בחשיבה שלך את בהחלט נותנת את המשקל לדברים הטובים והמשמחים, שזה דבר כל כך גדול!! בכלל לא ברור מאיליו! אז קודם כל, קחי את זה בתור מחמאה (,") .

לגבי ההרגשה שלך שלמרות ש "הכל טוב", את מרגישה רע, אני מקווה שזה יהיה בסדר שאגיד לך - יקירתי, אם את מרגישה רע, לחץ, קושי, כנראה שבאמת יש [לך] לחץ, באמת [לך] קשה , באמת [את] מרגישה רע ! עזבי לרגע את העובדה שזה קטן, וחולף, והטוב שוקל יותר, עדיין, הקושי הזה קיים אצלך, ואי אפשר פשוט למחוק אותו, רק כי אתמול ומחר היה ויהיה טוב ושמח. כלומר, זה בסדר להגיד שלפעמים קשה לנו בחיים, גם אם רוב הזמן טוב, ואנחנו שמחים במה שיש לנו ומעריכים, עדיין מותר להגיד שקשה.

אני אתן לך דוגמא הכי ברורה - אמא שיש לה כמה ילדים קטנים בבית - זה מאוד טוב ושמח, אבל עדיין, להיות איתם אחר הצהרים שלם, יכולה להיות משימה לא קלה, שהיא תצטרך לגייס הרבה סבלנות, יצירתיות, ואהבה, ובערב אחרי שכולם נרדמים, היא תרגיש מותשת ועייפה. האם זה לא טוב? ודאי שילדים זה טוב ומשמח מאוד, אבל זה עדיין יכול להיות קשה. זה לא חייב להיות, ויכולה להיות אמא אחרת שזה יהיה לה יותר קל, אבל ברגע שזה קורה, אנחנו בודקים מה קורה [לנו]. האם קשה או לא . ומה שיש, אנחנו מקבלים את זה, וכמו שאנחנו, בעז"ה כמובן, עוברים את זה!!
אז זה דבר ראשון, אל תתעלמי מההרגשה שלך, ואל תמעיטי בערך שלה. יש לך רגישות מאוד גבוהה לעצמך, וזה מאוד טוב וחשוב! זה המפתח שלך גם ליציאה מהקושי. אדם שלא מודע שקשה לו, גם לא יעשה שום דבר כדי לצאת מזה.

אז בין השורות של הדוגמא למעשה עלו שני דברים, דבר ראשון - כשכבר קורה משהו. את צריכה להיות במודעות, שאם את מרגישה שקשה לך, לא להגיד - "לא צריך להיות לי קשה", אלא להבין - מהי הנקודה שמקשה עלי. וזה נשמע מהדברים שלך שכנראה אלו דברים קטנים, שצריך חדות אבחנה בשבילם. לדוגמא- מישהו מבקש ממך עזרה, ואת בשמחה רוצה לעזור לו. אבל את מרגישה תחושה לא נעימה, שזה קשה לך לעזור לו, משהו כמו לא בא לך לעשות את זה. אבל את לא מבינה למה? הרי זה מישהו שאת אוהבת ורוצה מאוד ויכולה, לעזור. במקרה כזה, תחדדי את החושים ותבדקי, אולי הצורה שבה הוא ביקש את זה לא היתה נעימה לך? אולי היה נרמז בזה משהו פוגע או משהו כזה? או אולי העזרה הזו באה על חשבון משהו שחשוב לך, ואת מטוב ליבך מסכימה לוותר על זה, אך זה עדיין קשה לך שוויתרת? או את בלחץ כי יש לך מלא דברים להספיק, והסכמת לעזור גם לו, ואין לך מושג איך תכניסי את זה ללוז. לא משנה מהי הסיבה, קודם כל חשוב שתזהי אותה.

דוגמא אחרת - קשה לך עם החניכות בסניף. ואת לא מבינה למה, הרי את שמחה להדריך, ורוצה לגדל אותם, ולגדול איתם וכו´. אבל עדיין, חינוך יכולה להיות משימה קשה, שדורשת מאיתנו לגייס כוחות ומידות הכי טובות שבנו. מאוד פשוט שהחניכות ידרכו לנו על יבלות, שקשות לנו, או סתם ככה, יש להם קשיים שאנחנו מנסים לעזור להם, ולא תמיד מצליחים או לא תמיד יודעים איך. או לפעמים אני והמדריכה שאיתי או הצוות או הקומונרית לא בדיוק באותו ראש. זה גם התמודדות. וצריך להבין, מהי הנקודה שבגללה זה קשה. האם אנחנו לא מסכימים עקרונית? או רק על הדרך לביצוע המטרה? האם יש פה קנאה, כעס, העלבות מרומזות, כל מיני דברים שהם לא ברורים, אלא מתחת לפני השטח ובין השורות, שאנחנו מרגישים אותם בלב, אך זה לא מספיק בולט כדי שגם השכל שלנו יקלוט את זה מיד. לכן, בזכות הרגישות שלך, את יכולה "להדליק" את השכל, שיבין מהי הנקודה שהפריע לך, וכך תוכלי לפעול הלאה.

לאחר שזיהית, יש כמה אפשרויות, או לעשות בחינה מחודשת של האם את תמשיכי לפעול כמו קודם, או לפעול ל"נטרול" הבעיה, אם זה להעלות לפני השטח את הקושי בפני האדם השני, או למצוא דרך לעקוף את הקושי. אפשרות אחרת היא בתוך עצמך - להגיע להשלמה עם מה שאת עושה למרות הקושי - אם זה אדם אחר, אז להשלים באמת שאת עוזרת לו למרות הצורה הלא נעימה שהוא דיבר איתך. אפשרות שלישית היא - לשנות את ההחלטה, ולהגיד- שבצורה שכרגע זה נעשה, אני לא עוזרת, או לא עושה, ועושה משהו אחר שאיתו אני יותר שלמה. האפשרויות האלה שהזכרתי, למעשה אמורות להגדיל את ההסכמה הפנימית שלך למעשים שאת עושה, ויכולות להוריד את הקושי!

לגבי לחץ של זמן, אני רוצה להתייחס בהרחבה יותר, כי זה די נפוץ אצל כולנו בחיים. אם את בלחץ מלהספיק, ולקחת על עצמך כל מיני דברים, ואת מרגישה בלחץ שלא תספיקי. יש שתי אפשרויות לפעול, אבל לפני הכל את צריכה להירגע. קצת. לא הרבה. הקצת יספיק למציאת פתרון. טוב נו, איזה מצחיקה אני, אם היית יכולה להירגע לבד, לא היינו פה. אבל בכל זאת אני אומרת את זה, כי עכשיו ההירגעות שלך היא לצורך מציאת פתרון מרגיע. ולשם מציאת פתרון מרגיע, צריך להיות בשיקול דעת, ולא בלחץ שלא מצליחים לחשוב. איך עושים את זה? לכל אחד יש כל מיני שיטות, לנשום עמוק, לשמוע שיר, העיקר, קצת להסיח את הדעת מהמחשבה ש"אני לא אצליח".
אז ככה, אחרי שקצת נרגעת:
אפשרות אחת, לעשות סדר עדיפויות, לראות האם כל הדברים ממש הכרחיים, או יש דברים שקצת פחות ואפשר או לבטל אותם או לדחות אותם. כמובן, לראות מה חייבים לעשות קודם ומה אחרי. והאם יש מישהו אחר שיכול לבצע את הדברים במקומי. לפעמים זה דורש לעשות וויתורים על מושלמות של הדברים, אם אני יודעת לעשות את זה הכי טוב, והשני יעשה את זה פחות טוב, או אם אני אדחה למחר זה יהיה פחות מוצלח. וכו´. אבל, לפעמים אין ברירה, וצריך לעשות את הוויתור הזה. אפשרות אחרת, אם הכל דחוף, ובעיקרון זה כן נכנס בלו"ז, ואני רק בלחץ מזה שזה הרבה דברים, אז לנשום עמוק, ופשוט לעשות את זה!! להגיד לעצמך שאת מעולה, וחזקה, וחכמה, ומוכשרת, וגם - זריזה! ואת תספיקי הכל! ואת תעשי הכל מהר ובזריזות, אך בלי לחץ טוב, אולי רק קצת, אבל לחץ מזרז, לא לחץ משתק. ובסוף היום כשתלכי לישון, חשוב שתתני לעצמך המוווון פידבקים חיוביים על כוווול המשימות שהשצלחת לעשות ביום המטורף הזה. מגיע לך יקירתי! אז תתני את זה לעצמך! ואם בסוף לא הספקת הכל, לא לאכול את עצמך על זה, אלא להסיק מסקנות, ולהגיד, חבל שזה לא הסתדר, אבל מעולה שלמדתי פעם הבאה לקחת משימה אחת פחות!

עכשיו, ודאי שהדברים הללו הם לא בבת אחת, אלא לאט לאט תתרגלי לעשות אותם. כל פעם תנסי, שוב ושוב, וגם אם לא תמיד מצליח, תמיד יש פעם הבאה. זה דורש תהליך של הסתגלות, פתאום לשים לב לדברים, להבין את העוצמות השונות אצלך, להבין מה הנקודות הרגישות יותר אצלך וכו´.

בנוסף לדברים שאמרתי קודם, אפשר להוסיף עבודה "לא בזמן אמת", כלומר לחזק את עצמך, ואת הנקודות היותר רגישות, לא ברגע שמישהו כבר לוחץ עליהם. אלא כשאת כן מרגישה את הטוב והשמחה. בזמנים כאלה, את יכולה לקחת ספר וללמוד על עין טובה, על בנייה וגדילה של המידות שלנו (לדוגמא בספר "והלכת בדרכיו" של הרב אבינר) , ללמוד אמונה וכו´. את יכולה לעשות דברים טובים לסביבה שלך, להכין מתנות קטנות להורים, למשפחה, לחברות. להראות את ההערכה שלך אליהם, להגיד להם שאת אוהבת אותם וכו´. המעשה הפיזי הוא מאוד חשוב, הוא גם כן משפיע בנפש.

אז, אני מקווה שעזרתי קצת, ושנתתי לך פה קצת כלים להתמודד. ואת יותר ממוזמנת להמשיך ולשאול!

בהצלחה רבה!
הדס.
hershko.hadas@gmail.com