השארת חבר מטייל מאחור כשאי אפשר לשניהם לשרוד

בס"ד
שלום רב,

אינני הרב שרלו - אבל משום מה השאלה הגיע אלי...

קטונתי לפסוק בעניין כל כך רגיש אלא שכבר עסקו בכך גדולים וטובים.
בסיכום סקירה של ד"ר אלכסנדר קליין את הפסיקה בעניין. הוא כותב:
בזמנים כתיקונם, על-פי ההלכה הפסוקה, אין חובה על אדם למסור את נפשו בשביל חברו, אבל מותר לו לעשות כן. ויש אומרים שאף אסור למסור את נפשו.

מותר לאדם למסור את נפשו כדי להציל ציבור שלם.

בזמן המלחמה, חובה על האדם למסור את נפשו.

מכאן שודאי במקרה הנזכר נהגו על פי ההלכה.

צריך לדעת שההלכה מאפשרת גם החלטה שכן למסור את הנפש בעד החבר.

כמו כן יש לדון האם ביציאה לטיול משותף (אינני יודע מה בדיוק היה במקרה הנדון) לא נוצרת מעין ברית אחוה בין המטיילים שהם מתחייבים לסייע זה לזה ולהסתכן כדי להציל זה את זה כמו הברית שיש ללוחמים בקרב.

ודאי אינני דן חלילה את המקרה (אל תדון... למקומו) אלא מבקש להציע חומר למחשבה עבור עצמנו.

קישור לסקירה של ד"ר קליין
http://www.yedidia.net/alex/node/217