בינו לבינה וטלוויזיה

חברה יקרה שלום רב,
לפעמים אנחנו יודעים משהו, אבל זה עדיין לא מספיק. עדיין הלב לפעמים מפקפק בזה, מחפש תירוצים לעשות אחרת. נראה שזה גם מה שקורה לך. את יודעת שחבר זה לא טוב,את מאמינה בזה בכל ליבך. יש לך אפילו הסברים טובים לזה, אבל עדיין מידי פעם מתגנב הספק. זה הגיוני וטבעי, במיוחד כשאת שונה מכל החברה שמסביבך, שרק מגבירה את הספקות...

אז למה חבר בגיל צעיר זה לא טוב? אני חושבת שאת רוב התשובות את כבר יודעת בעצמך, אבל לשמוע אותן שוב, ממישהו אחר, זה תמיד עוזר. אפשר לחלק את החברויות בין בנים לבנות לשני סוגים, סוג אחד זה חברות זמנית, שנועדה להיות כייפית ונעימה, ולא מחייבת כלום, והסוג השני זאת חברות רצינית, שאמורה להתפתח ולהעמיק, ואם ירצה ה´ גם בסופו של דבר להוביל לחתונה.
הסוג הראשון הוא לא כדאי, קודם כל- כי למה כן? אנחנו אנשים רציניים, שרוצים לחיות את החיים שלנו ברצינות. אנחנו לא רוצים סתם לבזבז אותם על דברים זמניים, על חשבון ההשקעה שלנו בעתיד. תחשבי שחברות כזאת מונעת ממך להשקיע ולבנות את עצמך ואת העולם הרוחני שלך, כדי שתגיעי לקשר האמיתי תהיי בשלה ומוכנה לו, ותתני לו את כל כולך. זה בלי להזכיר את השיקולים ההלכתיים, שמצביעים על הרבה בעיות בקשר בין בני זוג, ככה שלא ברור שזה בכלל כיף.. זה עלול להיות קשה ומתסכל, ולהוביל להרבה, התמודדויות מיותרות, ובסוף החסרונות עולים על היתרונות..
הסוג השני הוא יותר מורכב. ברור שקשר שבסופו של דבר מוביל לנישואין בריאים הוא קשר טוב. הבעיה היא שאי אפשר לדעת מראש אם הקשר כזה או לא. יש לי כמה חברות שהתחתנו עם החבר שלהן מגיל צעיר. אבל רוב החברות שלי הכירו את בני הזוג שלהן רק בשלב מאוחר יותר. כשהן כבר סיימו לימודים ושירות, והיו מוכנות להתחתן. כמובן שהאושר לא תלוי בגיל שבו הכרתם, וברוך השם הן כולן מאושרות, אבל כשמכירים בגיל מבוגר יחסית, ומטרת ההיכרות היא חתונה, הסיכון הוא יותר קטן. קודם כל כי את כבר מבוגרת, האישיות שלך מעוצבת, ואת יודעת פחות או יותר מה את רוצה. ושנית, כי זאת היכרות שיכולה להתפתח בקצב שלה, בלי מגבלות וקשיים של זוג שיש לו עוד הרבה זמן עד החתונה. (קשיים הלכתיים כבר אמרנו?)

חברה יקרה, זה מאוד קשה כשהסביבה מסביב לוחצת ומציקה. לא תמיד יש כח לענות ולהסביר. לכן אני ממליצה לך לברר את הנקודה הזאת אצלך, כדי שלך תהיה תשובה טובה. גם אם לא תגידי אותה לכל מציק, תגידי אותה לעצמך, וזה הכי חשוב. אחרי שלך יש תשובה מוצקה, את יכולה לחשוב על תשובה אחת, מתחמקת, כזאת שמנפנפת את כל הקרציות. את ממש לא חייבת דין וחשבון לאף אחד. הייתי מציעה לך לשמור את האנרגיות שלך, ולא להתווכח, אולי אפילו להראות קצת גבורה, ולצחוק על עצמך במן משפט כזה כמו: “מה לעשות, אני כבדה...”, או: “פשוט עוד לא מצאתי אחד מספיק שווה”. רק כשאת מזהה שמי ששואל אותך באמת רוצה לשמוע, ויש פה פתח לשיחה כנה, רק אז לענות.
דבר נוסף- אני מציעה לך לקרוא את הספר "מגע הקסם", זה ספרון קצר, שכתוב בשפה ממש קלילה, ומסביר היטב למה חבר זה כל כך קשה, ולמה משתלם להתאפק. כל פעם שאת מרגישה שאת קצת נחלשת, תציצי בו, ותזכרי למה בחרת בדרך שלך.
ועצה אחרונה- הייתי מציעה לך למצוא חברה טובה, אפילו אחת, שבחרה כמוך ללכת בדרך הזאת. אני חושבת שיהיה לך הרבה יותר קל להתמודד כשיהיה לך את מי לשתף בקשיים ובהצלחות. מישהי שתדע לפרגן לך, ולתמוך.

בקשר לטלוויזיה, אני מכירה את הקושי הזה. גם לי כשאני חוזרת הביתה בסוף היום, ואין לי כח לעשות כלום, לפעמים אני מוצאת את עצמי מבזבזת זמן מול המחשב... הטלוויזיה היא לא בהכרח רעה, תלוי באיזה תוכנית את רואה בה. אני מציעה לך לקבוע לעצמך מראש איזה סדרות את רואה, ולראות רק אותן. תבחרי סידרה אחת או שתיים, שאת אוהבת במיוחד, ושאת מרגישה שהן איכותיות, ותראי רק אותן. ברגע שלא תראי כמה פרקים מהתוכניות האחרות, כבר תרגישי מחוץ לעניינים וזה פחות יעניין אותך. חוץ מזה, תזכרי שהיום כמעט את הכל יש על המחשב. את ממש לא חייבת לראות את התוכנית בשעה שהיא שודרה. להיפך, אל תגבילי את עצמך לראות טלוויזיה ביום ובשעה מסויימת. זה סתם בזבוז זמן. תראי אותן כשנח לך. אחרי שסיימת את כל מה שאת צריכה לעשות, או כשאת מרגישה שאת צריכה הפסקה. בזמן הזה תבחרי במחשב את הסדרות שאת אוהבת, ושהן נראות לך טובות, ואל תתפתי לשבת מול הטלוויזיה ולראות סתם את מה שמשדרים...


המון בהצלחה
יעל
yaelkagam@gmail.com