שאלה
שלום!!
התחלתי השנה מדרשה באלול בירושלים ובעז"ה אני נשארת לכל השנה.
ב"ה באתי ממשפחה דתית מאמינה וחזקה,אבל השכונה שלי טיפה טיפה פחות(לא משו משמעותי) ובמשך התיכון והחטיבה,ההדרכה והשירות לאומי ראיתי כל מיני סוגי דתיים,כל מיני סוגים של חיי אמונה בקב"ה,עם חלק הסכמתי ממש ועם חלק פחות..
אני אישית מאמינה בה' וברור לי שהוא מלך העולם והמציאות ואין עוררין על זה.
אבל מאוד מאוד קשה לי שאנחנו חיים(אנחנו=הדתיים)
בצורה יחסית פשרנית.
להלכה אין כ"כ תוקף חזק ומשמעותי.
לדוגמא-צניעות,זה כבר מזמן מזמן נהפך לגבול חברתי ולא לגבול הלכתי.
כנ"ל בתפילה,במצוות חגים..כאילו לאמונה שלנו עם ה' ולברית שלנו איתו יש רשות ויש חובה..לא הכל חייב לעשות ומה שהצלחת לעשות-יישר כח.זה מספיק.
אני לא מבינה איך אנחנו מחנכים את הילדים שלנו?
מצד אחד-אנחנו מאמינים באלוקים ולא אתיאיסטים,מצד שני-ההלכה היא של הרב "נוח"..כמו סופרמרקט-שלוקחים רק מה שמשתלם ומה שנוח לאותו זמן ותקופה.
אז נכון,פעם הדתיים בקושי הלכו עם כיפות ולא שמרו נגיעה..וכביכול הציבור הדתי בעליה..אבל בשטח זה לא נראה….
\כי תרבות המערב יותר ויותר משפיעה..
השפה,התרבות,הבגדים,השיח שלנו יותר ויותר מתקרב לעולם החילוני..וזה פשוט מזעזע וקשה לראות את זה.
אז נכון שהאידיאל הדתי שלנו זה אנשי "מרכז הרב" ותושבי קריית משה,שהם כביכול חיים את ה"תורה והעבודה" של הרב קוק והרב נריה בצורה באמת שיוויונית והם לא מושפעים.
מצד שני-קטונתי.קשה להגיע לרמה ולראף שלהם.וכולנו כ"כ רחוקים משם..
אז אולי בכלל לפנות לעולם החרדי?ששם הכל טוטאלי ומוחלט ואין בילבולים והאמונה בה' היא חזקה ויציבה.ואין זליגה לעולם ה"לייט" או לעולם החילוני.
אז מה עושים?
אני יכולה עכשיו ל"התעלם" מהנפש והנשמה שלי ולהמשיך לחיות חיים רגילים ונוחים מבחינה דתית,כלומר-להתפלל,ללכת פחות או יותר צנוע,לאכול כשר,אבל לא מהדרין,לבלות במקומות סבבה ועוד.כי זה החברה הדתית בארץ,גם אם זה לא ההורים שלנו,כי אתם דור אחר..הילדים הם כאלה..מבולבלים ומגששים ומחפשים את דרכם.ולמה זה קורה?כי הדרך הדתית לא ברורה וסופה כמו תחילתה.
אין גבולות וגדרים ברורים,אנחנו קופצים מחברה דתית כזאת לאחרת ולכולם קוראים דתיים..
ואני יכולה לעומת זאת להחליט עכשייו אני נהיית דתייה אורגינל,אמיתית ולו מזויפת.
הולכת צנוע גמרי,מתפללת כל יום בדבקו
תשובה
שלום לך ותזכי למצוות,
אני מתנצל שמכתבך נשאר מאחור בלחץ התשובות המהירות.
חשבתי שהוא ראוי לתשובה רחבה והיום אולי מיותרת. בכל אופן אשתדל לכתוב כמה דברים שאולי יהיו לך לתועלת ואם תרצי להרחיב - ניתן להתקשר אלי הביתה ולשוחח על נושאים אלו בשיחת טלפון 098987548
אנו כולנו מתלמידי אברהם אבינו המתבוננים על הזולת בעין טובה.
מתוך כך אנו מגלים הבנה גם למי שקשה לו מכל מיני סיבות (בכך אולי אנו שונים מחברה אחרת הדוחה החוצה כל מי שאינו מתיישר עם דעת ה'שוק' הרווחת שם)
יחד עם הרצון לאהוב ולהכיל את כולם - אל לנו להיות פשרנים ולדעתי רוב חברי אינם כאלו.
[עליך להיות אמיתית עם עצמך, להיות עובדת ה'] במובן המלא והמושלם ככל שניתן, לגלות את האות המיוחדת שלך בספר התורה ולהגשים את עצמך.
אינך צריכה להיות משה רבנו אבל כן למלא את התפקיד המיוחד שלך בידיעה שאין עוד מלבדו.
אין מקום לפשרות על עצמי.
חסידים ואנשי מעשה אומרים בקצרה - תדאג ליראת שמים שלך ולחומריות של חברך ולא להיפך.
האמת בדרכי שלי היא אכן לפעמים במחיר חברתי גדול.
אין לי שפה משותפת עם חברים (אני מתאמץ למצוא עם כל אחד נושאי שיחה משותפים בבחינת 'הווה לומד מכל אדם' - כהדרכת חכמים והדגשת מו"ר הרב צביהודה זצ"ל)
אבל ברור שה'בילויים' שלהם אינם מענינים אותי ואני לא איתם.
אכן היהודי מרגיש לפעמים בודד.
למרות שאני משתדל לא לבלוט אבל לא מפריע לי להראות 'דוס'. אני מוצא בכך לפעמים גם תועלת - זה עוזר להתגבר וזה מחייב.
ברור שהעבודה צריכה להיות כשרה. אין היא חייבת להיות קשורה לחינוך, למרות שבעיני זו המטרה העליונה - לחנך בנות ישראל. אבל גם בתחומים אחרים ניתן להתפתח - בודאי במדע ובמחקר - כל מדעי הטבע פתוחים בפניך.
בתקשורת אפשר אבל יש בכך סיכון רוחני ותלוי בכוחות ובמי שתומך בך. משפטים זו עבירה בפני עצמה (אל תעש עצמך כעורכי הדיינים)
בצניעות אין מקום לפשרות. לא בצניעות דיבור ולא בהתנהגות וגם לא בלבוש.
[סיכום]
תהיי אמיתית
תהיי עובדת השם באמת
תעזבי את הבלי העולם הזה למען מטרה זו
תהיי בין העובדים האמיתיים והשלמים בעוסקים בכל תחומי החיים ובונים בארץ ישראל חיים יהודיים בריאים (עייני עין אי"ה ביכורים, שירת אומה לארצה של הרב קלכהיים ועוד ארון ספרים מלא וגדוש)
אל תקנאי לא בחברה אחרת ולא באנשים אחרים - זה רק נראה נוצץ מבחוץ.
מצד שני אל תבקרי אחרים - לעולם אינך יודעת מה הקשיים שלהם ובפני מה הם עומדים
בברכה ובהצלחה דוד לוי