תשובה - האם אפשר באמת להתכוון ברצינות?

שלום רב.
ראשית חשוב לי להדגיש שהשאלה שלך מאוד מרשימה. כל כך הרבה פעמים אנשים רגילים להגיד את הטקסט של התפילות כמו רובוט ללא שום מחשבה (מה שמכונה: "כמצוות אנשים מלומדה") והנה את לא רק מודעת למילים שאת אומרת אלא גם חושבת עליהם לעומק.
בספר מלכים אנו קוראים על אלישע והאישה השונמית. האישה השונמית דאגה לאכסן את אלישע בכל פעם שעבר בעיר ולאחר כמה זמן אלישע, שאינו רואה ביחס שלה אליו מובן מאליו, שואל אותה האם יש לה דבר אצל המלך? האישה עונה "בתוך עמי אנוכי יושבת" הזוהר מסביר שהשיחה בניהם הייתה בראש השנה ואלישע שואל אותה האם היא רוצה שהוא יעזור לה מול ה´ אך היא עונה שהיא מעדיפה להיחשב כחלק מהעם ולא כפרט בודד גם אם יש לה "פרוטקציות". בין אם הזוהר הוא הפשט ובין אם הכוונה למלך ישראל הנקודה החשובה היא שהאישה השונמית, לא רק שלא ביקשה "פרוטקציות" אלא שהיא מסרבת לקבלן מתוך אמונה שהיא חלק מהעם.
התשובה הראשונית לשאלתך על וידוי על חטאים שלא עשית היא שאת לא תמיד יודעת או זוכרת באמת את כל החטאים שלך (אני לא יודע להגיד בביטחון האם עשיתי חטא שמחייב אותי בקורבן עולה ויורד למשל). בתשובה זו יש הרבה מן האמת אך גם אם תבואי ותגידי שאת יודעת בבירור שאת לא חייבת שריפה למשל הרי שאת לא לבד אלא חלק מעם, כמו האשה השונמית.
יום כיפור אינו חג שעומד בפני עצמו אלא חלק מחגי תשרי ותהליך התשובה. נכון שביום זה אנו מתרכזים בעיקר בעצמנו (לעומת ראש השנה ששם את הדגש על הכלל) אך היהדות לעולם אינה מתעלמת מאחד הצדדים לחלוטין. גם בשמחה הפרטית הכי גדולה של חתונה אנו מזכירים את ירושלים וגם בשמחה כללית כמו חנוכה אנו עדיין מדליקים "נר איש וביתו". כך, כאשר את אומרת שאת מצטערת על חטא מסוים הרי שיש לחשוב גם על כלל ישראל שחטאו וצריכים כפרה בדיוק כמו שאדם בריא מברך על רפואה כל יום בתפילת שמונה עשרה.
זו תשובה אחת, אך אם אנחנו רוצים להיות כנים עם עצמינו הרי שיש תשובה עוד יותר עמוקה, אך גם פחות מחמיאה לנו. בתקופתה של רומא, אחד הבילויים העיקריים של האזרחים היה ללכת לראות קרבות גלדיאטורים. במהלך הקרבות אחד הלוחמים היה הורג את השני לקול שאגות העידוד של הקהל. היום קשה לנו לדמיין דבר כזה אבל איך ייתכן שבעבר אנשים רגילים היו מבצעים רצח חסר הצדקה??? התשובה היא שרובם לא היה רוצח לעולם אך ברגע שהחברה שידרה שרצח לשם ההנאה הוא בסדר אולי האדם הפרטי לא רצח אך מי שאהב אלימות לא חש שום דבר רע באהבה זו ודווקא כן רצח. אני לעולם לא אעשוק עובדים אבל השאלה היא האם אני עושה מספיק כדי שיהיה ברור לכל החברה שזה דבר רע או שאני רק שומר על עצמי בלבד? אם החברה פרוצה במשהו הרי שאני כחלק מהחברה לא מעביר מסר של תיאוב כלפי דבר זה. כך גם אצלינו, יכול להיות שלא חטאתי בדבר מה אבל יש אנשים בעם שלי שכן חטאו ולכן חלק מהאשמה נופל גם עלי שיכול להיות אדם שמעיז לעשות כך. כמובן שאיני יכול לשלוט ולהשפיע על כל אחד ואחד מישראל אך לצערינו חטאים רבים אינם נחלת יחיד או שניים אלא נחלת קבוצה מהעם.
ועכשיו לחלק השני של שאלתך.
שאלת האם חזרה כל שנה על הוידוי אינה למעשה הודאה מראש בתבוסה. היהדות חוזרת על המון דברים כל שנה או אפילו כל יום (תפילה למשל), הרי אם בליל הסדר הקודם למדתי לעומק את סיפור יציאת מצרים מדוע אני צריך לעשות זאת שוב שנה אחרי? הרי אני יכול עכשיו לספר את כל פרטי יציאת מצרים בעל פה.
היהדות אינה מעגל אלא ספירלה אשר עושה תנועה מעגלית אך כל סיבוב נמצאת מעט יותר קדימה. האדם תמיד משתנה, אם לטובה ואם בנסיגה. מסיבה זו, הלימוד של יציאת מצרים השנה יגיד לי דברים שבשנים קודמות לא הבנתי או לא ייחסתי להם חשיבות וכך גם הוידוי. בהחלט ייתכן שהשתפרתי ולזה גם מצפה ממני היהדות אך טבע האדם נשאר קבוע ולכן סגנון החטאים לא משתנה. יכול להיות שהשנה הקפדתי כל כך על שמירת הלשון כך שאני כבר לא מספר דברים פוגעים על חברים שלי אך הדחף לספר דברים עדיין קיים ויכול להיות שאני עדיין אומר דברים שיש בהם חשש לשון הרע. המילים והמשמעות הכללית של מה שאמרתי נשארים זהים אך בפועל אני כבר ברמה אחרת ומצטער על דברים אחרים. לכן, יש כאן רק הכרה בחולשות האנושיות שלי כמו נטייה לרכל, אבל ודאי שאני אמור להגיע לשנה הבאה במצב רוחני יותר גבוה - אז אין כאן שום ויתור מראש. חשוב להדגיש שהכרה בחולשות האנושיות אינה ויתור!!! ה´ ברא אותנו בני אדם ולא מלאכים והתורה מתאימה רק לבני אדם! גדולתנו נובעת דווקא מכך שיש לנו חולשות ואנחנו יכולים ליפול ולמרות זאת אנחנו (בוחרים ו)מתגברים.
יש עוד נקודה אחת קטנה, וזה שגם אם חזרנו בתשובה ומרגישים שהחטא לא נוגע בנו, לפעמים יש לנו עוד משהו לתקן בנו, או שיש איזה רושם מהחטא שנשאר בנו.
כמו טעם לואי כזה וכל עוד יש את הטעם הזה נשוב ונתוודה עליו, גם אם אנחנו כבר לא אוכלים את המאכל – לא חוטאים עוד.
לסיכום, אנחנו לא תמיד יודעים בדיוק במה חטאנו וגם אם באמת ברור לנו שלא חטאנו בדבר מסוים הרי שאנחנו חלק מעם שאנו דואגים לו ואף אחראים על הנורמות החברתיות שנוהגות בו. בנוסף, אנו מתקדמים כל שנה ומצפים להיות במקום אחר משנה שעברה, אבל הטבע האנושי שלנו נשאר קבוע ולכן העקרונות של החטאים (לשון הרע למשל) נשארים אותו דבר משנה לשנה.
בנוסף, לפעמים עדין נשאר משהו קטן מהחטא שעדין אחוז בנו או טעם לפגם שגם עליו צריך להתוודה גם אם עכשיו אנחנו לא חוטאים.
אני מקווה שעזרתי במעט. אם יש לך שאלה נוספת או בקשת הרחבה בנושא מסוים את יותר ממוזמנת לפנות אליי במייל ל orenlass@gmail.com
בברכה,
אורן לסר