שאלה
שלום כבוד הרב.
מהי התועלת בכוונה במצוות?
הרי במבחן התוצאה זה המכוון וזה שאינו מכוון קיימו את אותו מעשה על כ דקדוקיו ופרטיו. הרי נצטוינו בקיום מצוות, ומה משמעותה של כוונת המצווה? בין כך בפועל, המעשה נעשה בעולם.
לדוגמא, ניקח שני בחורים אחד בחור דתי למד במכינה קדם צבאית והגיע לצבא מלא מוטיבציה וראבק והתגייס לאחד הגדודים, איתו במחלקה היה בחור חילוני שזה עתה סיים תיכון והתגייס כמו שאר בחורי ישראל על פי חובת הגיוס לצהל של כל אזרח במדינת ישראל. שניהם יעשו את אותה ההכשרה , שניהם יעשו שמירות בקו שניהם יעשו הרבה סיורים על הגדר. במבחן התוצאה, במעשה עצמו שניהם עושים את אותו הדבר. אז הדתי ייתכן שיהיה לו יותר קל כי הוא חדור אידאלים ומחובר בלבבו למשימה, אז יהיה לו יותר קל במסעות ובאלונקות וביותר לטחון משימות. יהיה לו יותר קל מאשר החילוני, אותו בחור שהתגייס בגלל הצו גיוס, ולחילוני יהיה קצת פחות מוטיבציה, אבל שניהם יעשו את אותו הדבר. מהעולם הצבאי, שזה עולמי, נעבור לעולם המצוות. במבחן התוצאה, שני בני אדם, עושים למסתכל מן הצד את אותו מעשה, שניהם פועלים בעולם את אותו ערך שה' רצה שיבוא לידי פועל במעשה בעולם. אז אדם אחד יותר מחובר למשימה, ואדם שני פחותת מחובר למעשה. אבל זה לא עקרוני. אין פה משהו מהותי. חיבור או לא חיבור, הרגשה בלב שייכות למצווה היא לא עניין מהותי בעולם המעשה. המעשה צריך להיעשות בעולם. צריך להביא את שלל תריג המצוות לידי גילוי בעולם בפועל. אם אדם מרגיש אותם בפועל או לא, זה כבר עניין שולי, העיקר שהם יבואו לידי ביצוע. אז האם יש באמת משמעות כוונה במצוות, מבלבד הרגשת חיבור למצווה והזדהות איתה, שיביאו לידי קיומה ביתר קלות. כי הרי כבר חז"ל הזהירו הרבה שלא יהיו מצוות כמצוות אנשים מלומדה. אבל אני שואל מדוע? הרי בסופו ש דבר המצווה נעשית. אותו ערך שרצינו שיתגלה בעולם מופיע הוא בעולם.
תודה רבה!
תשובה
שלום וברכה
שאלה יפה שאלת. אלו שאלות כבדות, שלא ניתן לשרטט תשובה אחת אלא מעגלים מעגלים סביב נקודת ההנחה הראשונית שכתבת, והיא החשיבות הראשונית של הבסיס המעשי. ואכן, ההלכה היא חוט השידרה של היהדות, והיא אכן מלמדת על כך שהשלד של תורת ישראל הוא השלד המעשי.
אולם תהיה זו טעות לסבור כי בשל כך הדבר היחיד החשוב הוא המעשה. וזאת מכמה מעגלים. איני כותב את המעגלים בכללם, אלא רק את ראשי הפרקים שלהם – ככותרות, ואם תרצה אפשר יהיה להרחיב בכל מעגל:
א. המעשה עצמו לא יחזיק את עצמו בלי שהוא יונע באופן פנימי ממניע רב משמעות בעולם הנפשי. יש בעולם המעשי כוח אינרטי מסוים, אולם בלי שהוא יועצם על ידי העולם הנפשי הפנימי – הוא לא יחזיק מעמד.
ב. ההנחה כי העולם המעשי הוא היחיד בעולמו של הקב"ה ובעולמו של האדם – הינה הנחה חסרה. גם עולם נפשו ורוחניותו של האדם צריכים ראויים להיות שותפים בתבנית חייו. הוא אינו רובוט מבצע אלא גם מרגיש, חושב, מתלהב, משתוקק וכדו'.
ג. פעמים רבות, ההתכוונות מגדירה את המעשה עצמו. אפשר ששני בני אדם יעשו בדיוק את אותו הדבר, אולם שבעוד אצל האחד זו תהיה מצווה גדולה – אצל השני זו תהיה עבירה חמורה (לדוגמה: שניהם מדברים רעות על חבר, אחד עושה זאת כדי למצוא דרך להוציא את החבר ממצוקתו, והשני עושה זאת מהתכוונות פנימית של התכבדות בקלונו).
אלו דוגמאות בלבד למעגלים סובבים, וככל שתרצה – אפשר יהיה להמשיך בכך.
כל טוב