אמונה בה'

שלום וברכה

אני מבין היטב את ההתלבטות שאת נמצאת בתוכה.
אמונה בד' אינה גיבנת או תוספת חיצונית לחיים. היא נוגעת בכל החיים כולם. כמו התאהבות. ממילא, כשהיא קיימת היא ממלאת את הנפש אורה. כשהיא מסתבכת בכבליה – עולות שאלות רבות של זהות, קשר, דביקות וכדו'.
לא זו בלבד, אלא שאת נמצאת בגיל בו בכלל דברים משתנים בכל הנושאים ובכל ההקשרים. אמונה שכוחה היה יפה בגיל צעיר יותר – אינה מחזיקה מעמד ללא המראה למעלה, עומקים חדשים, תשוקה וקירבת אלוקים, ובלי זה – אין הרבה מאוד יכולת לעמוד במקום.
הרעיון לדבר עם מישהו על כך הוא רעיון טוב, כאשר מדובר במישהו או מישהי שאת חשה שאת יכולה לתת בו אמון, וכן שאת משערת שהוא יוכל לפתוח בפנייך שערים חדשים. לא לגעור בך, לא להפיל עלייך רגשות אשמה, אלא מישהו שיפתח בפנייך עולמות חדשים.

בוודאי שהפרעה נפשית יכולה להשפיע. היא משפיעה על הכל. אולם לא ברור מתוך מכתבך למה את הולכת לכיוון של הפרעה נפשית.

לגבי תפילה ביום הכיפורים או קיום מצוות בכלל: האמונה אינה שחור ולבן. היא רצף של חיים. אם אני מבין נכון, את מתארת מצב בו את נמצאת על הרצף – לא מאמינה מוחלטת ולא כופרת. ככזו, המצוות מאוד קשורות בך ואת בהן. הן יכולות להיות הזדמנות והזמנה למפגש מחודש עם האמונה, ברמות הרבה יותר גבוהות. אדרבא, חלק מהתפילה יכול להיות פניה לריבונו של עולם לחידוש הברית והקשר, ולבקשת סיוע בחיפוש המעמיק שלך.

כל טוב ושנה טובה