שאלה
שלום לרב.
אתמול השתתפתי בחתונת בנו של חבר ילדות : ישבנו אני ועוד שני חברי ילדות אחרים נשותינו עוד מספר אנשים סביב אותו שולחן .
במהלך הערב אבי החתן ( חברי מילדות ) תפש "על חם" אורח שלא הוזמן לחתונה וישב וסעד על שולחננו . ( מן הסתם אדם עני )
השולחן מיועד ל 12 אנשים ואנחנו היינו 13 אנשים . חברי הנו קפדן והשולחנות תוכננו "על המילימטר"
חברי העיר לו בפני כולם , ובסופו של דבר גירש אותו .
המבוכה הייתה קשה , וכולנו ( כולל אני ) שתקנו .
לא נראה היה לי להעיר לו ביום חתונת בנו .
אציין ששלושת חבריי הנם חילונים "חרדים" ואני בעל תשובה מזה שנים רבות .
המקרה , שהזכיר לי את הסיפור הידוע על קמצא ובר קמצא , היה ערב לפני ערב יום הכיפורים , והוא מציק לי מאד .
באחד מערבי חול המועד הקרוב אותם חברים יתארחו אצלי .
שאלתי היא האם להעיר (להטיף) לו ליד כולם או בארבע עיניים או בכלל לא ?
אני חושש שאם אעיר לו הדבר יפגע בחברותנו כי בהכירי אותו שנים רבות הוא אדם בהחלט חיובי .
תודה לרב .
תשובה
שלום וברכה
השאלה היא כמובן מאוד רגישה. אין לה תשובה אחת, כיוון שהיא שונה מאדם לאדם, מסיטואציה לסיטואציה, ויש כל כך הרבה מצבים ותגובות ואפשרויות שאי אפשר לדעת מראש מה יתחולל במקום בו תעסוק בכך.
מה אפוא נכון לעשות במצבי ספק אלה ?
אני דבק מאוד במהלך שאני מכנה בשם "ריקוד", לאמור: מנסים בעדינות. מנסים בעדינות להזכיר את האירוע שהיה, ורואים איך הוא מגיב. אם בכעס – אי אפשר לרקוד ביחד. אם אתה מצליח לשאול אותו קודם כל איך הוא הרגיש שהדבר קרה, ואתה מקשיב לו באמת ובאמפתיה – והוא נענה לך, מתקדמים לצעד הבא, ושואלים האם הוא לפעמים חושב שהוא היה יכול לעשות אחרת, וכדו'.
כך בוחנים כל הזמן את התגובות שלו, ולא מטיחים דברי תוכחה, אלא מדברים בעדינות ובזהירות. בוחנים את התגובות של הצד השני.
האם אתה יכול ללכת בדרך זו ?
כל טוב וחג שמח