שאלה
25 שעות של צום. זה לא קל. מה אמורים לעשות בכל הזמן הזה? וגם בכלל מה רע בלאכול? אפילו לפעמים יש מצווה לאכול, אז למה ביום הכיפורים אסור?
יום הכיפורים זה הצום היחיד שכתוב בתורה. והוא לא צום של אבל על חורבן בית המקדש כמו ט' באב. להפך הוא יום מלא שמחה.
יש משפט שאומר [בט' באב אין חשק לאכול, וביום הכיפורים שוכחים לאכול]. ט' באב זה יום עצוב אין חשק לכלום, אז גם החליטו רבותינו שבאמת אין טעם לאכול, וגזרו צום. אבל ביום הכיפורים, שוכחים לאכול למה? מרוב א ה ב ה, וזה מה שהתורה כתבה ועיניתים את נפשותיכם. הצום היחיד שכתוב בתורה.
והנה משל קטן : היה היה פעם בחור שאהב מאוד בחורה ורצה לשאת אותה לאישה, הבחור טרח מאוד והכין שולחן מהודר במקום עם נוף יפה עם עוגת קצפת טעימה מאוד שהכין בעצמו ועוד דברים טובים, והנה הגיע הרגע והוא שואל את הבחורה התינשאי לי? בואו נעצור את הסיפור לרגע כאן. אם יש בניהם אהבה, מסתבר שגם אם תהיה על השולחן העוגה הכי טעימה שיוצרה אי פעם בכל ההסטוריה, ברור שהדבר האחרון שיעניין את הבחורה באותם הרגעים המרגשים האלו זו העוגה הזו. ולהפך, אם מישהו יציע לה בדיוק ברגע הזה פרוסה מהעוגה, היא תעיף אותה ותאמר מה הקשר עכשיו עוגה?? מי יכול לאכול עכשיו עוגה כשהדמעות צפות בעיניים? אני עם הבחור שלי!
אז למה לצום? כי יום אחד בשנה, רק יום אחד, אנחנו רוצים להיות עם הבחור שלנו לגמרי.
ומי זה הבחור שלנו? באיזה בחור אנחנו מאוהבים? במי עם ישראל מאוהב אהבה עזה? בקב"ה. ואנחנו רוצים יום אחד בשנה להיות עם התורה לגמרי, רוצים לחזור בתשובה, לגמרי, רוצים לחבק את עם ישראל, לגמרי. מי יכול לאכול ברגעים כאלה כשהדמעות צפות בעיניים??
האכילה והשתיה הם דברים טובים מאוד, אבל הם גורמים לנו להיות מרוכזים בפרטיות שלנו, בהנאה שלנו. ואנחנו רוצים יום אחד בשנה להיות כולנו כל עם ישראל ביחד, עם הקב"ה עם התורה.
משפט עתיק אומר "מי ששבע לא מרגיש את הרעב של מי שלידו". יש באכילה משהו אגואיסטי. אם אני אוכל אני שבע, ואפילו שאני אוהב אותך מאוד, אתה עדיין תישאר רעב ואני אהיה שבע.
אבל ביום הזה אנחנו כולנו ביחד אין רעב ושבע, אין עשירים ועניים. כל עם ישראל שווה. כולם בבתי הכנסת וכולם מלאים תפילה. תפילה שבה נבטיח להשתדל להשתנות ולהיות טובים יותר, אפילו קצת. נבקש לכפר על הטעויות שעשינו במהלך השנה. על כך שלפעמים היינו