פתאום או בתהליך - איך משיגים יעדים?

שלום לך שואלת יקרה,
הדרך שבה נכון להתפתח ולעשות תשובה היא נושא חשוב ולא מאוד פשוט. הכנות ותשומת הלב שאת מקדישה לשאיפה שלך להתקדם ראויה לציון, והרגישות שלך כלפי הסרטון שראית הביאה לכך שנגעת בנקודות מדויקות מאוד.

• מהפכנות או הדרגתיות

לשאלה שלך אפשר להעניק ניסוח שירחיב אותה אף יותר – האם אנו מאמינים בחינוך באמצעות מהפכות או בעזרת תהליכים? האם שינוי צריך להיות הדרגתי ולאפשר הסתגלות מְדוּדה, או שדווקא הנחרצות הפתאומית היא שיכולה לחולל אותו בהצלחה?
זוהי שאלה שהתחבטו בה רבים, וגם נחלקו אודותיה. לענייננו, אני מזדהה עם הקשיים את חשה כלפי התגובה של הרב וחולק עליו בכמה נקודות. אך בואי נתחיל בהצגת הדרך בה אני מאמין.
שמעתי מספר פעמים את הרב חיים סבתו מדבר על חטא העגל. זהו חטא שקשה להבין אותו, מפני שזו ממש בגידה שמגיעה ישר לאחר מעמד הר סיני ויציאת מצרים! ההסבר שלו לחטא הוא שהיציאה ממצרים וההתעלות במעמד הר סיני היו כל כך פתאומיות, עד שבני ישראל לא יכלו להכיל ולעכל את השינוי המהיר – ולכן הם חטאו. ואני חושב שזה הסבר קולע.
אך המציאות היא מורכב, ואכן יש מצבים בהם אין ברירה אלא לנסות את השינוי הפתאומי. הרב קוק למשל, העדיף את ההתקדמות ההדרגתית (שמונה קבצים ו, סה: "אין אדם צריך לחשוק לעלות במדות חסידות עליונות שלא בהדרגה, כי אם להשתוקק לעלות תמיד מעלה מעלה בדרך הדרגה"), אבל הכיר בצורך גם בתשובה פתאומית (שמונה קבצים א, שפו):
"צריך להחל בטהרת המעשה, ולטהר אחר כך את ההרגשה והמִדות, ולעלות מזה לטהרת השכל, ואז הענינים הולכים כסדרם, [אשרי מי שזוכה לכך]. אבל לפעמים מזדמן הדבר שאי אפשר לאדם לעסוק בתיקונים כסדר, ואיש כזה אסור לו להביט על סדר".
יש מצבים (והרב קוק לא נותן דוגמאות) שבהם ההתקדמות ההדרגתית לא תצליח, ולכן הקפיצה הפתאומית חייבת להישאר בתוך סל הכלים שלנו בדרך לתשובה.
עוד נקודה שכדאי לתת עליה את הלב, הוא המצב שבו האישה השואלת הייתה – היא הייתה חולה במחלה קשה. וכאשר מקבילים בין מצב כזה, שאולי יש בו מקום לצעדים קשים (כימותרפיה למשל, לרוב מרעילה את הגוף מתוך תקווה שהסרטן ימות לפני החולה), עולה גם הצד השני – שב"ה את לא "חולה" במצב רוחני ירוד מאוד (אחרת לא היית שואלת את השאלה בכלל), ולכן הגיוני שמתאימה לך דרך התקדמות אחרת.

• להתלבש או להיות

נקודה יפה נוספת שאת מעלה היא כיצד התשובה שלך תוכל לשרוד לאורך זמן, כלומר איך תוכלי להשתנות באופן כנה ואמיתי ולא רק לעשות כאילו. ההזדהות הפנימית עם השינוי – שהופך את הרצון להתקדמות למציאות ממשית – חשובה מאוד.
את הרב מהסרטון זה פחות מעניין, ולכן הוא בחר "מצווה" שאפשר למדוד באופן חיצוני – צניעות. אני מתקשה להבין מדוע הוא עשה זאת, גם בגלל שזו אינה מצווה וגם בגלל שזה יותר עניין חברתי ופחות עניין שבין אדם לקב"ה. את מחפשת תשובה פנימית והוא בוחר במקרה זה בתשובה חיצונית. תהליכים אורכים זמן, צריך להסתגל לשינויים ולתת להם להיטמע בתוכנו לפני שרצים הלאה. מה שכן, לפעמים יש פער בין המעשים שאנו מתחילים לעשות, לבין ההזדהות – שמגיעה רק מאוחר יותר אבל מגיעה; באופן טבעי השכל מהיר יותר מהרגש.
בעיני תהליך ההתקדמות משול להליכה לעבר האופק – מצד אחד מביטים קדימה, ויחד עם זאת בגלל שכדור הארץ עגול שדה הראייה שלנו מוגבל. כך מתקדמים ולא קופצים מעל לפופיק – וקורסים.

• סיכום

לסיכום, ב"ה את אינך חולה, ואם את מרגישה וחושבת שההתקרבות שלך לה´ תוכל להיעשות בהדרגתיות, וכך יהיה טוב – אני חושב שזו האפשרות הנכונה. חשוב גם לזכור שמותר לחלום, להציב שאיפות גבוהות ולדעת שבאמת אפשר להשתפר ולהשתנות בצורה דרמטית. צעדים קיצוניים מתאימים למצבים קיצוניים, ומכיוון שלא נשמע שאת מצויה במציאות שכזו – אשרייך שתוכלי ללכת במתינות ובנחישות בדרכה של התשובה.

אם יש נקודות שזקוקות להבהרה ובכל עניין אחר:
חננאל
Hananel8@gmail.com