שאלה
תראה רציתי את עזרתך הדחופה. אני יוצאת עם בחור כבר שנתיים.
הוא צעיר ממני, חולה אפילפסיה, בעל בעיות קשב וריכוז אומנם עבר ניתוח להסרת גידול שגרם לאפילפסיה אבל עדיין לוקח כדורים. אני החברה הראשונה שלו ויש לו דוד שמביא לו כסף על בסיס קבוע מכיוון שהוריו לא נותנים לו. ההורים שלי נגד הקשר מכיוון שהוא עצלן לומד עכשיו באריאל הנדסת בניין לאחר שעף מבאר שבע על נכשלים. ועכשיו מנסה כאן אבל אין לו כח ללמוד גם בגלל המחלה וגם בגלל בעיות הקשב והריכוז. בנוסף מטופל אצל פסיכאטר מכיוון שהוא מאוד תלותי, אובססיבי עבר הרבה חרם בבתי הספר וכתוצאה מכך אטום רגשית ואפילו לא אומר לי שהוא אוהב אותי למרות שהוא מביע חום ומחבק. נפרדתי ממנו 13 פעמים מכיוון שחיפשתי מצד אחד כבר גבר גבר בוגר, כבר עצמאי , שגר בדירה לבד, בנוסף גם ההורים נגד וניתקו איתי קשר כיוון שלא סובלים אותו כי טוענים שהוא עצלן, ילדותי ולא בנוי לחיים האמיתיים ושאני סתם שורפת את הזמן שלי בגיל 30, מצד שני לא הולך ל עם גברים אמיתיים אין לי חיבור איתם ושי באמת רוצה אותי ומוכן אפילו אחרי שנפרדתי ממנו לחזור. השאלה שלי אליך היא קצרה וברורה האם הוא האחד שלי , הגורל שלי? או שחבל על זמני והוא סתם עושה לי מזל רע? אודה לתשובתך במהרה חג שמח ושנה טובה.
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אין לי ולא לאף אחד בעולם תשובה לשאלה שלך. כל עוד אין נביאים, אין מי שיתן לך תשובה נחרצת כן או לא.
אני מבין מאוד את המצוקה שלך: מצד אחד קושי למצוא מישהו אחר ומצד שני תחושה שלחיות אתו זה סיבוך גדול מדי.
גם התחושה שלך שצריך להחליט נכונה מאוד.
מתוך התבוננות שכלית אני מציע לך לוותר עליו.
אחרי שנפרדת ממנו 13 פעמים קשה להאמין שיש סיכוי לזוגיות מתמשכת ביניכם.
לפי מה שאת מתארת אותו - לא כדאי לך שהוא יהיה האבא שמגדל את הילדים שלך והדמות הגברית עבורם.
נראה לי שבנסיבות הללו כדאי להפתח להיכרות עם גרושים ואלמנים - זה עדיף על פני קשר עם הבחור.